לפני 6 שנים. יום שבת, 28 בספטמבר 2019 בשעה 10:42
אתה כאן, מול העיניים שלי,
נותן לי את התחושה שסוף סוף, אתה הולך להיפתח בפניי.
"תראי אותי!"
אומר לי משפטים עמוקים, מתמשכים ומלאי משמעות
אבל אף פעם לא אותך.
אתה יודע לבנות את המשפט בצורה כזו שאוכל ליפול לרגליך, שאתה רואה אותי, קורא אותי, מזדהה, הופך אותי כך לשלך.
אבל הרגשות נשארו שם, בליבך.
קשה לי להבדיל לפעמים בין דעות לרגשות, ככה לדעתי, נוצרים ריבים.
אני קוראת לזה אהבה ודאגה, עבורך זה סה''כ עוד אדם להקסים.
אך למילים שלך יש צל שמשתקף מהן, מגלה במטושטש את תאבותיך.
אי אפשר להסתתר מהשמש בצל של עצמך.