על הפער בין שליטה להצלפה

אני יכולה לחשוב על המון המון סיבות.
אזרוק האשמות אינספור-כלפיי הגברים שאינם יודעים לקבל אותי ולהכיל אותי, שרוצים רק לנצל את הפתיחות שלי והמיניות השופעת שלי.
אוכל להגיד שהכל זה אני בעצם-חסרת טקט, מוזרה, לא טורחת להסתיר את השגעון שלה או את המחשוף שלה, נוירוטית ונהנתנית-מי רוצה להביא אחת כזו לאמא הביתה?
אוכל להגיד לעצמי את כל אלה.
אך בסופו של יום, הכישלון שלי נובע אך ורק מכיוון שאינני רווקה בעולם שמקדש מונוגמיה וקנאה.
היא בזוגיות?
למה שאשקיע את המאמץ הנדרש במישהי שכבר מצאה את האחד שלה?
אולי כי אני לא מאמינה בזה שכולנו נועדנו להיות עם אדם אחד.
אך אולי הם צודקים.
יודעת אני דבר אחד-שלפחות הם יוצאים איתי מאותה הסיבה שאני יוצאת איתם.
חרמנות בלתי נדלית וליטוף קל לאגו.