את בתוליי איבדתי על ספה מתפרקת של איקאה, בסלון ביתי, באמצע שנות השלושים לחיי. כלומר טכנית הייתי לבדי בחדר, ללא אשתי וילדיי, ואת כל הזימה הנהדרת שאתאר בהמשך ביצעתי אני בגופי, ובכל זאת נלקחו בתוליי ממני באכזריות נהדרת.
היא הייתה גרושה, אני זוכר, מבוגרת ממני כמעט בעשור, קולה חרוך מסיגריות. את פניה לא ראיתי מעולם, רק את גופה כשהייתה מאוננת מולי במצלמה לעת ערב. כמה פעמים תקף אותנו היצר בשעות העבודה, והיה לי מקום מחבוא קבוע בבניין שאיש לא הכיר מלבדי, יציאת חירום נשכחת שהובילה למפלס נטוש מלא זבל, שבו הייתי יכול לדבר בקול רם בעודי מפשיל מכנסיים ומתאר לה בגבריות מתנפחת ומתלהמת איך אני מפרק לה את הצורה עם הזין הענק שלי.
היא הייתה אחרת הפעם, רעה ועצבנית. אני לא דיברתי, כמובן, כשאשתי קלת השינה בחדר הסמוך, רק הקשבתי לקולה הצרוד קוטע אותי בעודי משתרע על הספה ומכוון את המצלמה על הזקפה שלי. תגיד לי, היא לוחשת לי באוזניה, עד כמה אתה פתוח? מאד, השבתי, בלי לדעת מה בדיוק אני נשאל. אז תראה לי, היא דורשת, וקולה נהיה מחוספס יותר מרוב יצר וחשק, תסתובב ותראה לי את התחת....
מבלי לחשוב כלל אני מציית, מפשק רגליים, מראה לה את החור....אין לי מושג לאן זה מוביל, אבל אני מתנשף, מזדקר, אוהב את מה שקורה כאן....תכניס אצבע, היא פוקדת עלי, תכניס אותה עמוק פנימה, תכניס אותה בשבילי....והיא גונחת לי באוזן שהיא הולכת לזיין אותי ואני כצאן לטבח, צייתן וממושמע, מחדיר את האצבע בהיסוס שמתחלף בלהט...והתחת שלי בוער והנשמה שלי בוערת עוד יותר, מחדוות הגילוי והעונג.
ובמיטה לאחר המקלחת אני תוהה מה זה היה לעזאזל, אני הרי בכלל לא כזה. אני גבר מגודל, קצין קרבי, אני זה שנותן פקודות במיטה. זה משהו חד פעמי, אני מרגיע את עצמי, ניסוי נחמד שערכתי שלא יחזור על עצמו, אין מה לדאוג. הכל בסדר, אני נורמלי, לא קרה כלום.
טעיתי כמובן, טעיתי מאד, שום דבר לא יהיה כשהיה לאחר אותו לילה, לאחר שנתקלתי באצבע אלוהים.