סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

20,000 מיל מתחת למים

אל העבר אני כותב, אל מי שהייתי פעם בלי לדעת, אל העתיד ואל מי שאני עומד להיות. אל יצרים אפלים שאינני יודע מאין באו, אל התשוקות המכלות אותי. אני כותב כי אינני יכול עוד שלא.
לפני 4 שנים. 17 ביוני 2019 בשעה 11:59

לנה נראית נהדר עם הסטרפאון, אשה רעה ונהדרת חוגרת זין שחור וזקור שעומד לאלף  ולהעמיד אותי במקומי הראוי. כלומר לא קוראים לה באמת לנה, ולמיטב ידיעתי אין לה סטרפאון מתחת לשמלה האלגנטית הצמודה והמחויטת שלה. רק שנינו בישיבת עדכון, לנה ואני, יושבים זה מול זה במשרד שלה ודנים בביצוע היעדים של 2019 ואיך ישפיעו על תכנון היעדים של 2020. הנושא מרתק, במיוחד כשאני כבר רבע שעה מסתיר זקפה מתחת לקלסר ומנסה לשווא להתרכז במספרים. 

אני מסתכל לה בעיניים עד לגבול הסביר והמנומס בשיחה עסקית, כשהיא מתכופפת מעט לבדוק משהו במחשב העיניים שלי נודדות במעלה המחשוף המרומז שלה. הכל אצלה עושה לי את זה- התספורת האופנתית, העקבים, השמלה, המבטא הרוסי הקל. לנה היא מילפית אמיתית, אשה נאה שיודעת איזו השפעה יש לה על גברים. היא מן הסתם יודעת שהיא עושה לי את זה, אך בוודאי אין לה מושג מה בדיוק היא עומדת לעשות לי בדמיוני המשתולל. 

על שולחן העבודה שלה היא לוקחת אותי, מאחור, מפושק ומשופד על הזין הגדול שלה. תגנח, האלה הסובייטית מצווה עלי, תגנח כמו זונה, שכל המחלקה תשמע מי אתה באמת. ואני גונח, כמובן, ממלמל תזייני אותי בבקשה אני מתחנן אל תפסיקי לדחוף לי עמוק את הזין שלך. והיא מרשה לי לגמור הפעם, היישר בתחתונים, שאותם עלי ללבוש ולחזור למשרד שלי דביק ונוזל וחם. 

הישיבה עומדת להסתיים בקרוב, כיסינו את כל יעדי המחלקה. על היעד החשוב שלי, להפוך לצעצוע הפרטי שלה, דווקא לא יצא לנו לדבר. מי יודע, אולי נדבר על כך בישיבה הבאה....        


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י