לא רק שליטה

בדרך כלל, כשאתה הולך ברחובה של העיר, אתה לא רואה הרבה מסביבך. ככה זה. כולם הולכים, טרודים במחשבות, בשיחות סלולאר חשובות יותר-או-פחות, לא ממש מביטים לצדדים. עיר, מה יש כבר לראות.
אבל היום, אם תלך ברחובה של העיר, נסה קצת להסתכל מסביבך, ואפילו למעלה.
אם עשית את זה, יש סיכוי שראית משהו יוצא דופן.לא בולט במיוחד, לא מרעיש או בוהק- אבל בפירוש חריג.
יכול להיות שראית אותה.
רק לפני כמה דקות היא הייתה שרועה במיטה, מחובקת, מכורבלת ומוגנת, כשאור השמש המפציע מלטף את פניה הנמים. ואז אצבע תובענית נשלחה אל בין ירכיה, מגששת את דרכה. מתוך התעוררות מופתעת היא מפשקת את עצמה, עדיין אחוזה בשאריות החלום.
"את רטובה, זונה שלי, רטובה ומוכנה" היא שומעת את קולו לוחש באוזנה, מחייך אותה חיוך של בוקר.
ואז באחת, השמיכה מועפת ממנה וקור של שחרית אוחז בה. היא נמשכת בשערה, צווחה קטועה ומופתעת עולה מפיה והיא מושענת על אדן החלון, פניה אל מול הזכוכית. הוא מכופף אותה וחודר אליה בתנועה אחת מהירה וחדה. היא מרגישה אותו מתחיל לנוע בתוכה בתנועות חזקות ובטוחות, תובע אותה לעצמו.
היא עוצמת את עיניה, כדרכה, ומשיכה חדה בשערה גורמת לה לפקוח אותן
"תסתכלי לשם, תסתכלי החוצה. את רואה אותם?"
היא רואה. תנועה דלילה של בוקר מוקדם. משאיות חלוקה, פועל ניקיון וכמה רצים בטיילת, והים
"את יודעת שהם יכולים לראות אותך ככה, זונה שלי?"
היא מהנהנת
שטר אדמדם נדחף לפיה
"ככה הם ידעו כולם מי את, ומה את בדיוק עושה כאן, איתי"

אם יצא לכם ללכת ברחובה של העיר, ולהסתכל למעלה, ולראות, יכולתם לראות אותה. מחייכת.