בואי, שימי ראשך על כתפי.
אני יודע. את חזקה. את עוצמתית, את וונדר-וומן בתחפושת, יום-יום.
אבל כאן, כשאת איתי
הורידי את המסיכות
את האיפור
את הבדים
את הבגדים
את החומות וההגנות
בואי. זה בסדר.
אני מספיק חזק להקשיב, להכיל, לגונן, לתמוך, להחזיק.
בואי אלי, הראי לי אותך.
הראי את הצלקות, את הפצעים שהגלידו, את אלו שנפתחים שוב ושוב.
את החבורות, הסימנים הכחולים, את אותות הזמן.
בחוץ תהיי שלמה, מושלמת, בלתי פגיעה.
כאן הראי לי את חוסר השלמות, את הפגמים והשריטות.
בואי אלי, הראי לי את הילדה הקטנה שבך.
זו שזקוקה לחיבוק, שמחפשת אישור, שצריכה שיחייכו אליה, שצריכה לחייך.
הוציאי אותה מתחת כל השכבות שעטפת את עצמך אחרי כל השנים. שעטפת את עצמך אחרי כל האנשים.
בואי, שימי ראשך על כתפי, עוד פעם אחת-
ודמעי לתוכה את כל כאבייך.
כשתהיי מולי כך, ללא הגנות, ללא חומות, ללא שכבות, ללא סינון-
תהיי הכי בטוחה בעולם.
תהיי איתי.
לפני 12 שנים. 28 בנובמבר 2011 בשעה 9:46