-"אלון..."- הקול המאנפף שלה מעיד על בכי מצידו השני של הקו -"אתה חייב לבוא..."
-"מה קרה?"
-"הייתי...אצלו..."
-"אצלו? אצל אותו אחד?" אני שואל בתדהמה
-"כן..." היא עונה בחצי בכי
-"אני בא...!"
עשרים דקות אחר כך הפעמון בדלת מצלצל, והדלת נפתחת. היא עומדת מולי, מכנסיים קצרים, גופיה ו.... אפשר לראות מיד מה הוא עשה לה...
החדר מלא בטישו משומש, והיא יושבת ברגליים משוכלות על המיטה
-" אבל למה? הרי אחרי מה שהוא עשה לך בפעם האחרונה הסכמנו שלא תלכי אליו!"
-"אני יודעת..." היא מושכת באף "אבל... לא מצאתי מישהו אחר... ו... הוא היה זמין בשבילי ו... קיוויתי שהפעם זה יהיה אחרת..."
-" ואמרת לו בדיוק מה את רוצה? מצפה שיקרה? הזכרת לו את הפעם הקודמת?"
-"כן אבל... ברגע שהכל התחיל הוא כאילו שכח הכל... פתאום הכל התנהל לפי החוקים שלו ואתה... אתה יודע איך אני בזה... אני סומכת עליו ו.... מקווה לטוב..."
עוד התייפחות הרעידה לה את הכתפיים
חיבקתי אותה חזק, ליטפתי ולחשתי לה באוזן
"אין דבר...מחר נמצא לך סַפַּר חדש...טוב?"
לפני 11 שנים. 10 באוגוסט 2013 בשעה 7:45