|
|
|
מה אני בסך הכל מבקש?
1. מישהי בעלת תוכן , שאפשר לדבר איתה על הכל וללא מעצורים.
2. מישהי שנראית טוב. (פרופרוציונאלית - מראה רזה ובלונדינית זה לא מה שבאמת חשוב....)
3. ראש כחול, מלוכלך, קינקי וכנוע
4. מישהי שתהיה רק שלי.
זה כל כך קשה?!
הקדמה:
מה שאני כותב כאן הם מסקנות מקשרים ומפגשים שהיו לי עם נשים, ולא אומר שכולם ככה או מהווה איזו דיעה קדומה, וייתכן ואני טועה, אך אלו הם הדברים שעוברים לי בראש ואם למישהו זה לא מוצא חן - הוא / היא יכולים לעבור לקרוא בלוגים אחרים ולדלג על הפוסט הזה.
אחד הדברים שאני מנסה הרבה פעמים לפענח , באותם ימים טרופים אלו, זה איך ברא אותנו האלוהים עם הבדלים כל כך שונים בין המינים?
ומדוע זה שאנחנו כל כך הרבה שונים בטיימינג? ברגשות שלנו? בצורה שאנחנו פועלים?
אם אלוהים ברא אותנו הגברים עם מוח אחד וזין אחד, אבל כמות דם שמספיקה רק לאחד מהם, את האישה הוא ברא עם מוח שחושב תמיד על הכל ותמיד, כאשר רמת הרגש גבוהה כנראה מהרמה הפיזית ....
אישה לדוגמא , כדי שיבוא לה על גבר, צריכה לעבד המון דברים בראשה. צריכה שכל החושים יופעלו, וצריך לגרות אצלה את חוש הרגש, כך שאנחנו הגברים צריכים להפעיל הרבה משאבים כדי שהדברים יקרו.
גבר לעומת זאת, צריך שפשוט האישה תהיה שם. ובום, זה קורה . כמובן, שהוא צריך משיכה פיזית, אבל בדרך כלל כשהמשיכה קוראת, זה כל מה שצריך.
לאישה לוקח זמן לגמור, אנחנו צריכים לעבוד קשה הגברים כדי להביא אותה לשיאה.
בעוד שלגבר (וכל השקרנים שאומרים אחרת , או שאתם עם ויאגרה או שהאגו שלכם בשמים ולא הזין שמתרומם), לוקח להשפריץ לאחר זמן קצר יחסית ובהרבה מהאישה.
פרדוקסים אחרים שיכולים לתסכל הוא ההסתכלות החייתית, בדרך כלל אנחנו הגברים חייתיים יותר, מלוכלכים יותר, עם ראש כחול הרבה יותר, ואילו האישה היא הטריגר, אבל הגיינה בראש, יותר רגש נקי , והחייתיות אולי תגיע אחר כך.
הייתכן שסדר העדיפויות שונה בין אחד לשני?
גם בנושא קנאת הפין, אנחנו מסתכלים על הדברים אחרת.
אני מדבר רגע על עצמי - בעוד שאני גומר, הצד השני חושב שנגמר המשחק ואפשר ללכת לישון.
ומדוע זה קשה לכן הנשים להנות מגמירה טובה של הגבר? רבות הנשים שסולדות ממה שיוצא מגופנו, בעוד שאנחנו אוהבים את המרקם השקוף וסקסי שלכן שיוצא מגופכן כשאתן מגיעות לשיא.
ככה אני חושב לעצמי מחשבות (אולי בשקל) , ופרסתי אותן כאן לתומי.
האם אנחנו כל כך שונים שקשה לנו להצליח להגיע לשיאים יחד? האם ההבדלים האלה נעשים בכוונה דווקא כדי לגרום לפרדוקסים האלה ליצור את אותה סטייה הורמונלית של ההתרבות האנושית?
פילוסופיה אירונית.
מה אתן/ם חושבים/ות?
סגרת את המעטפה בחזרה, כאשר ראשך מלא במחשבות,
מצד אחד מחשבות זימה, מצד שני מחשבות הרתעה שהפחידו אותך.
מצאת את עצמך כמו גולם משר הטבעות - מיי פרישייס.... לא ילדה , זה מסוכן ומפחיד.
אך פרץ הנוזלים שכבר מזמן הפכו את הסקיני ג'ינס שלך מסקיני לסופר דביק (דפיק).
הלכת מהר להוריד את הדביקות, תוך כדי לגימת מים קרים (גלון), שיקרר אותך לשניה וייתן לך מרווח נשימה שכבר מזמן הפכו להיות דפיקות לב מהירות.
התפשטת בדיתך, נמרחת על הספה , והחלטת להתעלם לחלוטין מתוכן המעטפה....
לאחר 20 דקות, הבנת שני דברים - למרות שאלוהים ברא את הגבר עם מוח אחד וזין אחד אבל כמות דם שמספיקה רק לאחד מהם,
הבנת, שאת לא רחוקה מכך, שכן למרות שהחלטת להתעלם , המעטפה כל הזמן הזה שהיית בדירה שלך , נשארה בידך ולא נתנה לך מנוח.
החלטת לא להתעלם וללכת על כך עד הסוף.
הלכת להתקלח, הלבשת את גופך בג'ינס צמוד שהטוסיק יבלוט , ובאותו זמן ישטח את הבטן השטוחה ממילא.
שמת חולצה לבנה כאשר בראשך רק רץ כמה היא עלול להתלכלך,
לקחת את המעטפה והזמנת מונית לכתובת שלי, ובשעה המדוברת...
הגעת לכניסה , חדר המדרגות היה חשוך, והאור לא עבד.
עליך ברגל (מרוב פחד), לקומה השלישית, משתדלת לא להשאיר שלוליות שכן כבר הרטיבות החלה, והפחד שלך שלא יבחינו אנשים שיעברו במדרגות.
למזלך, לא היה איש.
הגעת לקומה ולדירה, שבה יש מזדרון פנימי ולאחר מכן דלת. ליד דלת הכניסה ומחוץ לדירה היה שולחן עגול בדיוק כפי שתואר במכתב.
הסתכלת אחורה קדימה, היה עליך להפעיל את האור של הטלפון שלך כדי לקבל טיפה אור, כיוונת אותו לאור החלש ביותר בטלפון כי פחדת שמישהו עוד יראה אותך.
הדופק עלה, והנשימות הפכו להיות קצרות יותר ומהירות יותר.
לאט לאט הורדת את הבגדים שלך, השלת את החולצה הלבנה, ולאחר מכן את הג'ינס שהפך כמו בבוקר לדביק מאוד.
את ידית הדלת התחלת לסובב ולפתוח את הדלת. הבית היה חשוך, כאשר בסלון היה אור מעומעם,
הרהרת לעצמך מסיפורים ששמעת ותיאורים באתרי זימה שהסתכלת , אם אולי נכנסת לאיזה דירה זנותית ואת הולכת לקבל שירות, או לתת שירות.... חיוך ניכר על פנייך פתאום והסתיר את הפחד והחששות.
נכנסת לסלון וסגרת אחרייך את הדלת.
כולך ערומה וחשופה והדבר היחיד שהיה לך ביד זאת מעטפה עם מסכה אדומה.
כפי שצויין בהוראות, צייתת ושמת עלייך את המסיכה, עמדת כפי המתואר בסלון. וחיכית.
פתאום נשמע קול - "שלום לך - כל הכבוד שהגעת"
רוצות שיהיה המשך? תכתבו לי :)
אולי המשך יבוא....
מגיעים הביתה.
מתנשקים רבות
לשונות ונוזלים מתחלפים אוראלית.
לך תתקלח היא אומרת לי, אני הולכת להתארגן....
מתקלח, משפשף שהכל יהיה נקי.
היא: שים בושם לאווירה...
אני: ממלא את עצמי בספריי גברי וריחני.....
היא:
מחליפה מצעים....
מדליקה נירות....
ממלאת את החדר בעוד ריחן על ריחן...
אני כבר באה היא אומרת לי...
ואני כבר במיטה שוכב....
היא:
תוריד את התחתונים, לא צריך שישאר כלום....
אני:
מוריד
היא:
אני כבר באה שמה דברים טובים עליי....
אני חושב: אני מוריד, והיא מוסיפה?
היא יוצאת..
אני.... נרדמתי...
מסקנה:
כשאתם רוצים להזדיין.... זדיינו..... כל השאר ממש לא חשוב...!
את מסתכלת בטלפון לאחר שנשמע קול הודעה נכנסת לוואטסאפ שלך.
הכותרת הייתה - משימת מפגש . את כבר יודעת שמדובר בסשן.
ככה, באמצע הסיפריה של המכללה , באמצע התכוננות למבחן חשוב בפקולטה למשפטים, כשאת נוברת בתוך ספרי החוקים וסוגיות, הרעדתי את עולמך ואת כמובן הראית זאת בסימני רעדה עם ידך כשפתחת את ההודעה.
בוואטסאפ היה כתוב, כשתגיעי היום הביתה, בידקי את תיבת הדואר שלך. הוראות כבר יהיו מצורפות.
הבנת, שמכאן לריכוז טוטאלי במבחן, יהיה בזבוז זמן פיזי שלך מוחך, ומאמצייך,
כאשר כבר סימני רטיבות בין רגליים כבר הראות אותותיהם על הג'ינס הצמוד , שבאותו רגע הצטערת מאוד שבחרת אותו דווקא היום ביום מעונן אך אביך שכזה.
יובש הפה מרוב כמיהה לבא לבוא.
הגעת הביתה, ומיד מיהרת לפתוח את תיבת הדואר בכניסה לביתך. הייתה שם מעטפה יחסית עבה אך לא גדולה מאוד, הסתכלת בסקרנות ימינה ושמאלה , שמא איזה סוכן או מישהו עלול להבחין בך , למרות שאת גרה כאן, עדיין המסתוריות גברה עם הפחד כאילו מישהו מציץ בתוך הדברים הפרטיים ביותר שלך.
הגעת במהירות הביתה, בהתלבטות מטורפת אם קודם לפתוח את המעטפה או קודם להשיל מגופך את הג'ינס הדביק כדי לתת לגופך לנשום יותר.
החלטת לפתוח את המעטפה....
הייתה בה מעין מסיכת עיניים אדומה שיותר דומה לסרט קשירה. ודף הוראות מדוייקות.
"הגיעי לכתובת ביתי , הדלת תהיה פתוחה"
"את שאריותייך (הבגדים) השילי , קפלי במסירות, והניחי אותם על השולחן העגול שיהיה לידך בכניסת הבית"
"עלייך להיכנס לדירה, היא תהיה חשוכה, עלייך להישאר אך ורק עם המסכה"
"בחדר הסלון הישר מהדלת, תראי שטיח גדול, עלייך לעמוד במרכזו ולחכות להוראות נוספות ממני"
גרונך פתאום יבש , הרגשת שהמכנס לוחץ עוד יותר.... ומחשבותייך החלו לרוץ במהרה....
אם תרצו פרק ב', אתן מוזמנות לכתוב לי....
אז זהו, מאתמול חלפו 4 עשורים.
נראה מלא זמן, מפחיד מצד אחד (האם מתחיל משבר הגיל?) , ומתי באמת אפשר להתחיל?
החלטתי להוציא כאן את עצבי בנושא ולומר.
כל העולם.... על ה....
שלי.... :)
אז לאחר זמן נתק שהייתי צריך לתת לנפש להרגע, חזרתי לכאן.
אז , חושב על מה לכתוב..... רעיונות?
יש כאן מישהי לשיחה? מוזמנת לפנות :)
שיתוף הנפש מביאה בדרך כלל לתוצאות רגיעה מצד אחד ותחושת התחלה מצד שני.
שיהיה לכולם, בוקר טוב!
אני יודע שזו קלישאה,
אבל בדמיון שלי, הפרטרנרית שלי, הנשלטת שאיתי, היא גם החברה הכי טובה.
כזו שתבין מה אני רוצה בלי שתמיד אצטרך לומר לה.
כזה שכל התמתחות שלי תוביל למשהו שהיא מבינה מה צריך לעשות.
אולי אני חי בפנטזיה כזו.
המבקרים/ות יגידו שזה לא קשוח וקשור לשליטה - אני לא מסכים עם זה
אפשר לשלב בין טון דיבור, פקודה, וספנק, גם את ההבנה אחד של השניה בעקומת למידה נכונה ואמון.
כך שאם בא לי עכשיו שהיא תהיה על 4 ותפער פיה כדי לקבל את הבאות, היא תבין לפי העיניים שלי והתנהגות הגוף שלי שזה מה שצריך לעשות.
ובכלל, הכי כיף בפרטנרית שהיא החברה הכי טובה זה שלא צריך להתנצל, מתנהגים בכבוד , ואפשר להתנהג בלי מחיצות ובלי לשפוטי ולהשפט.
זאת מערכת יחסים אידיאלית.
אז.....
איפה את?
פגשתי אותה בתחנה המרכזית בת"א,
חיפשנו לתפוס מונית, ובדיוק כשהגיע מונית אחת, היא רצה לעברה בדיוק כשהמונית באה לעצור לי (הייתי קרוב יותר לכביש והיא בכלל הגיעה משום מקום).
היא הסתכלה עליי עם פרצוף של כלבלב מסכן,
שאלתי אותה מהיכן היא , והסתבר לאחר תחקור של שניה וחצי (בכל זאת לא רוצים לייבש את נהג המונית...) שהיא גרה 2 בניינים ממני.
אמרתי לה שנחלוק. בדרך הסתבר ששנינו נכנסנו לת"א בלי הרכבים שלנו כי כל אחד היה צריך לעשות סידורים דחופים (אומרים שיש בעיית חניה בת"א - זה לא נכון, פשוט אין חניה!) ושנינו נמנענו מלהיכנס עם הרכבים שלנו לעיר הצפופה.
לאחר שיחה של 50 דקות (פקקים), שבהם היא מדברת ואני די שותק , מצאתי את עצמי מקבל פתק של המספר שלה, עשיתי פרצוף מובך כזה שלא בדיוק בעניין (למרות שהיא נראתה מעולה, מראה גותי רזה כמו שאני אוהב עם עור סיד לבן, שיער שחור כשלגייה ולבוש צמוד ולא חושפני שחושף יותר ממה שחושבים, שחור וכהה.
היא שאלה אם אני אתקשר אליה, ואמרתי לה שלא בטוח, אני לא מאמין במזל וצירופי מקרים, היא לקחה את הטלפון שלי והתקשרה לשלה, ככה בלי לשאול אותי.... משאירה אותי קצת המון מהאקט השתלטני הזה.
היא יצאה מהמונית והודתה לי שחלקתי איתה מונית.
חצי שעה מאוחר יותר , אני מקבל ממנה הודעה לטלפון:
"הייתי ממש שמחה למצוץ לך את הזין דרך הכוס שלי - צמוד וצר"
הרהרתי לעצמי בחיוך.... אילו רק ידעה שאני שולט ובענייני סאדו - אולי הייתה מדברת אחרת.... אולי לא.... לכו תדעו....
חומר למחשבה....
לא יודע איך להסביר,
אני מרגיש ממש בין המיצרים, תקופה מוזרה כזו שמצד אחד יצאנו מהסגרים, מצד שני יש הרגשת מוות באוויר.
כאילו פתאום מד החרמומטר של הציבור ירד , אולי זה מעייפות? אולי זה מפחד?
אז נכון, מדברים על הטסים והחוזרים ל/מחול, ובכל זאת יש הרגשה שמשהו מוזר קורה - יש חיסונים, ולא ברור אם זה עוזר כרגע נגד הווריאנט החדש.
ובלי קשר לכתוב אבל בהחלט למצב הרוח והאומה - יש מישהי בקהל שחושבת כמוני?
כי מה אנחנו בסך הכל רוצים כבני אדם?
לקשור, להצליף, ולשפוך (את ליבנו) לאדם ראוי בנושא.
וכאשר יש אווירה כמו שהיא כרגע הדבר הרבה יותר קשה! לא?
