סגרת את המעטפה בחזרה, כאשר ראשך מלא במחשבות,
מצד אחד מחשבות זימה, מצד שני מחשבות הרתעה שהפחידו אותך.
מצאת את עצמך כמו גולם משר הטבעות - מיי פרישייס.... לא ילדה , זה מסוכן ומפחיד.
אך פרץ הנוזלים שכבר מזמן הפכו את הסקיני ג'ינס שלך מסקיני לסופר דביק (דפיק).
הלכת מהר להוריד את הדביקות, תוך כדי לגימת מים קרים (גלון), שיקרר אותך לשניה וייתן לך מרווח נשימה שכבר מזמן הפכו להיות דפיקות לב מהירות.
התפשטת בדיתך, נמרחת על הספה , והחלטת להתעלם לחלוטין מתוכן המעטפה....
לאחר 20 דקות, הבנת שני דברים - למרות שאלוהים ברא את הגבר עם מוח אחד וזין אחד אבל כמות דם שמספיקה רק לאחד מהם,
הבנת, שאת לא רחוקה מכך, שכן למרות שהחלטת להתעלם , המעטפה כל הזמן הזה שהיית בדירה שלך , נשארה בידך ולא נתנה לך מנוח.
החלטת לא להתעלם וללכת על כך עד הסוף.
הלכת להתקלח, הלבשת את גופך בג'ינס צמוד שהטוסיק יבלוט , ובאותו זמן ישטח את הבטן השטוחה ממילא.
שמת חולצה לבנה כאשר בראשך רק רץ כמה היא עלול להתלכלך,
לקחת את המעטפה והזמנת מונית לכתובת שלי, ובשעה המדוברת...
הגעת לכניסה , חדר המדרגות היה חשוך, והאור לא עבד.
עליך ברגל (מרוב פחד), לקומה השלישית, משתדלת לא להשאיר שלוליות שכן כבר הרטיבות החלה, והפחד שלך שלא יבחינו אנשים שיעברו במדרגות.
למזלך, לא היה איש.
הגעת לקומה ולדירה, שבה יש מזדרון פנימי ולאחר מכן דלת. ליד דלת הכניסה ומחוץ לדירה היה שולחן עגול בדיוק כפי שתואר במכתב.
הסתכלת אחורה קדימה, היה עליך להפעיל את האור של הטלפון שלך כדי לקבל טיפה אור, כיוונת אותו לאור החלש ביותר בטלפון כי פחדת שמישהו עוד יראה אותך.
הדופק עלה, והנשימות הפכו להיות קצרות יותר ומהירות יותר.
לאט לאט הורדת את הבגדים שלך, השלת את החולצה הלבנה, ולאחר מכן את הג'ינס שהפך כמו בבוקר לדביק מאוד.
את ידית הדלת התחלת לסובב ולפתוח את הדלת. הבית היה חשוך, כאשר בסלון היה אור מעומעם,
הרהרת לעצמך מסיפורים ששמעת ותיאורים באתרי זימה שהסתכלת , אם אולי נכנסת לאיזה דירה זנותית ואת הולכת לקבל שירות, או לתת שירות.... חיוך ניכר על פנייך פתאום והסתיר את הפחד והחששות.
נכנסת לסלון וסגרת אחרייך את הדלת.
כולך ערומה וחשופה והדבר היחיד שהיה לך ביד זאת מעטפה עם מסכה אדומה.
כפי שצויין בהוראות, צייתת ושמת עלייך את המסיכה, עמדת כפי המתואר בסלון. וחיכית.
פתאום נשמע קול - "שלום לך - כל הכבוד שהגעת"
רוצות שיהיה המשך? תכתבו לי :)
אולי המשך יבוא....