הרחובות התרוקנו מאדם/ ושמיים קודרים לאיטם. וכשהם מתקדרים./ מה עוד מגיע איתם
חלונות הבתים מוגפים/ מיליוני אנשים שם בפנים/ ואם הם כבר בפנים/ מה הם עושים להם, מה?
ואני במרפסת נרגע/ מרחיק עוד ידיעה מדאיגה/ וחושב לעצמי/ איזה עולם משוגע
כן חושב לעצמי/ איזה עולם משוגע
על ענף בין עצי השדרה/ ציפור לילה עומדת, הומה/ ואם היא כבר עומדת/ מה היא חושבת לה, מה?
ומתחת לעץ על ספסל/ הקבצן בשנתו מכורבל/ ואם הוא כבר ישן/ מי בו מבחין, אם בכלל
והפחד עולה מדרגה/ מה אמת כאן ומה הצגה. וחושב לעצמי/ איזה עולם משוגע/ כן חושב לעצמי/ איזה עולם משוגע
הרחובות התרוקנו מאדם/ ושמיים קודרים לאיטם/ ורוח לוחשת/ שיר על דרכו של עולם
ואולי כל זה לא כל כך זר/ והשמש תזרח שוב מחר/ ויהיה לי אותך/ אז מה אכפת לי, כבר מה?
והעיר תתעורר בתשוקה/ לקולות אהבה וערגה/ וביחד נדע/ איזה עולם משוגע/ כן ביחד נדע/ איזה עולם משוגע
תיסלם!