אני קם לי מהמיטה,
השמש מאירה לתוך החדר
אני מתמתח כולי, גופי מתמתח, מהראש עד הישבן, מהישבן עד הרגליים.
כמיהה של מישהי שתהיה לצידי, שאסתכל עליה ישנה (קשורה) , שהיא תתעורר ותביט עליי מתמתח.
וכל החוצצים בינינו , מנטלית ופיזית לא יהיו.
שנלך שנינו לשירותים והאמבטיה, וכל אחד יעשה מה שהוא צריך כדי להתארגן, בלי לסגור דלתות, בלי להתערטל בכיסויים, כמו שאנחנו
נצחצח שיניים אחד מול השניה, בחיוך, עם כל הקצף הנוטף.... ונצחק
שאוכל להשתין בזמן שאנחנו סתם מדברים כך או כך, ואף אולי תחזיקי לי אותו ותחמיאי....
שאתקלח בזמן שאנחנו מדברים ואת תשבי על האסלה ותתרוקני,
והכל ייראה לנו בסדר , לגיטימי ורגיל.
שאוכל אחרי שיצאנו, לומר לך משפט כמו - אני עכשיו אשלוף את הזין שלי ואת תקבלי כל מה שייצא ממנו - בלי לשפוט אותי,
שאוכל לתת לך ספנק בתחת, ותגידי לי - תודה אדוני, בלי שזה ישמע סינטטי.
שסתם כך כשאני שוטף כלים תלטפי אותי, ותגרי,
וכשאני קורא עיתון או מסתכל בטלוויזיה, תמצצי לי כאילו הכל רגיל כזה תוך שיגרה וזה יהיה הכי טבעי שיש.
שנוכל להתחבק בלילה מול אור הירח עם יין טוב (כשאת ללא תחתונים מתחת)
ומצד שני, אקשור לך את הצורה במיטה, ואזיין אותך כאילו מחר ההלוויה שלך ויש לנו כמה שעות בודדות יחד....
שנוכל לומר הכל אחת לשניה, בלי לחשוב פעמיים
ושהמגע לעולם לא ייגמר , יחד עם כל הגמירות שלנו בעולם.
יום שבת.... כמיהה