זה שנים אני מדבר על עולם האגו. כן כן, אני בן אדם שלגמרי האגו חשוב לו.
חשוב לי שמתחשבים בי, חשוב לי ששואלים את דעתי, שמקשיבים למה שאני אומר, אני באופן כללי אוהב אנשים וקהל ביום יום, שמקשיב וצמא לבעל הדיעה.
אני לא אומר שכל מה שיוצא לי מהפה חכם. אבל לפחות כאן אני מרשה לעצמי משום מה להוריד מהאגו שלי ולפחות להודות בזה שמה שיוצא לי מהפה לא תמיד חכם (לרוב כן), ויותר מזה מה שבא לי שיצא לי מהפה, הוא לא מה שאני מייצג כלפי חוץ ביום יום.
החייתיות שאני רוצה, המילים הגסות, להוציא מול מישהי את מה שהתאים הכחולים שלי, הפנטזיות שלי והרצונות שלי שאני יודע שבחוץ ישפטו אותם, זה מה שבא לי להוציא.
לפעמים זה מתנגש עם האגו....
בכלל, יתפלאו חלק מהקוראות/קוראים כאן כי אגו לפעמים מתחבר גם לצד הפיזי, הזין שלי לדוגמא מלא באגו....
הרצון שימצצו לי בלי שאני אעשה חשבון, הרצון להתענג על זה אינסוף, והפרדוקס של להחזיק מול הרצון לגמור, והדיסוננס בין לפעמים היכולת לרצון לעשות זאת שוב, ולגמור שוב מתנגשת הרבה באגו הזה.... (לפעמים אני יכול לגמור 4-5 פעמים אחד אחרי השני, ולפעמים לא..... וזה פוגע באגו באותו רגע.
הכיף הוא שאם יש את המתאימה, האגו יכול לעשות מה שהוא רוצה, והיא תכיל אותו תבין אותו, ותהיה גלויה מולי בנושא - תמיד היא זאת שתרצה לרצות את האגו ולומר לו שזה בסדר גם אם הוא נפגע.....
בעוד שאני והאגו שלי, אמורים גם ללטף מסביב לאותה המתאימה.....
איפה את שתתפסי לי את האגו?