עוד לילה של שינה לא עמוקה, עוד לילה של אימונים, כאשר כבר חלק מהחברים שם בפנים בדרום.
לא לא מדובר בחדירה מינית, אלה אם כבר בהשוואה זאת חדירה ווזלינית.
ואני באיזה חור אחר במדינתנו, מתכוננים במקרה ש....
עוד בוקר שאני קם תפוס, ללא הרבה שינה, הרבה מחשבות.
מרוקן מרוב חרמנות, ולא , זה היום ה22 של התאפקות......
גזרתי על עצמי שעד תום המלחמה, לא תהיה התרוקנות ידנית, אלה אם אמצע מתנדבת לחייל הבודד....
זה לא בגלל לנסות כאן למצוא חן בעיניי אף אחד, אני כבר יודע שהסיכויים לכך נמוכים גם ככה שמישהי באמת תפנה, וזה גם קצת פתטי.
אבל אני מרשה לעצמי לכתוב כאן ואם כבר מדברים על התרוקנות, לפחות לרוקן את מחשבותיי במקלדת (הוירטואלית של הטלפון)...... מסתכל שאף אחד לא רואה אותי כותב מילים אלו....
אבל זה סוג של הזדהות. הזדהות בקושי המצב של ההרוגים, הפצועים והחטופים.
אבל גם הזדהות על המצב הנפשי של הנמצאים - חיילים שגם אם המורל גבוה, אינם יודעים מה גורלם מחר בבוקר.
הזדהות עם האנשים הבודדים שמד החרמנות שלהם עלה בדיוק כמו מד הבדידות - גם אם הם עטופים באחלה אנשים בעולם, בתוך תוכם הם בודדים....
הזדהות עם המצב באופן כללי. כאילו נראה (רק כאילו) שלמרות כל הצער והכאב, אסור לנו להנות בעצמינו...... שווה ערך להתרוקנות ידנית שבה אנו מענגים את עצמנו....
אז כן, החרמנות ומחשבות הסדום נמצאות בראשי, והרבה מזה. אך כנראה שהעינוי העצמי שגזרתי על עצמי הוא אבן דרך להכיל את המצב, להבין אותו ולהזדהות איתו.
ואולי הרצון הדמיוני שלי שמישהי תגיע עם הסוס הלבן ותציל אותי מייסורי - כי "רק ביחד ננצח"?
סוריאליסטי, ציני מצחיק/עצוב כמו מתוק/חמוץ - ככה אני מסתכל על הדברים גם אם הדבר הזה מעוות.
גם אם אני תקוע בבסיס שאני יודע שגם אם תגיע אחת כזו, היא כנראה לא תצליח לעבור את הש.ג - אלה אולי על ידי שוחד מיני?! (ציני).
מצחיק שאני מדבר על לתקוע את האוייב ישר בישבנו, עוד יותר מצחיק שאני ביום יום אסרטיבי, שולט, ואף בכלוב ובחיי השליטה אני מגדיר את עצמי כאחד כזה.
ובכל זאת פתאום כל מה שבא לי זה לקבל איזו אצבע בישבן, איזה רימינג טוב, דפיקה נהדרת, תוך כדי שאומרים לי שהכל בסדר ואני ילד טוב......
ואולי גם תוך כדי איזה עינוג ועינוי איבר מיני המזדקר רבות. חלק מהדימיון שמתמודד כרגע עם סוג של התנזרות....
המורל גבוה אין ספק, הדחקות כאן יוצאות מגדר הרגיל, הרגשת הביחד ואחד בשביל השני קיימת כמו שלא הייתה קיימת בעבר, ורוח הלחימה גדולה מאין כמוה.
ועדין מסיבה לא ברורה,
אני מרגיש לבד....
בוקר 22.....