כל מה שתלוי מתייבש ונופל

אני לא יודע מה איתכם/ן, אבל אני תמיד אוהב כאשר אני בזמן סשן,  

לבחון את הפרטנרית שלידי, הכוונה להתבונן, להסתכל עלי כמו חיה המחפשת ובוחנת את טרפה.

זה בדרך כלל מה שעושה לי את זה.

וכאן מגיעה גם מה שאני קורה לתופעה קנאת הדרקון, שכן, אומנם ככל שאני בן אדם תקשורתי ואוהב לשוחח (כמעט על הכל , בכל מקרה על נושאים שאני מבין בהם), 

כאשר אני בוחן, אני נהיה בן אדם די שקט, פחות תקשורתי, ויותר כמו סורק רנטגן. וזה מביא לפעמים לצד השני את הסעיף,

כי אני פשוט לא מקשיב, אלה בוחן, 

בוחן את הבעות הפנים, קימורי העור, ולרגע מתעופף לי בנושאי השיחה לעולם שכולו פנטזיה ומחשבות זימה.

גם כאשר אנחנו (אם וכאשר) בתוך העניין, נניח היא על 4, או שוכבת על הגב, או כל תנוחה כנועתית אחרת, אני נהיה שקט, ובוחן כמו אידנאני מימי הקדם כאשר חוד החנית עומדת בהדרה מוכנה למתקפה וחדירתו לבשר הטרף.

וכך כאשר אני רואה את יצירת האומנות העומדת/יושבת/שוכבת/על 4 מולי, אני מרגיש שכל עולמי שלי...