את קשורה, עומדת עם רגליים וידיים פשוקות ופתוחות לרווחה.
משומנת, צמודה לקיר.... מביטה בחושך המאיר.
אני מתקרב אלייך, את מריחה את ריחי.... מתחיל להסניף אותך.
גופך האלוהי שוקק, נוטף, צמא .... למגע ואפילו הקטן ביותר.
אני מתחיל לנשוף אלייך, לאט לאט בנשיפות קצרות וארוכות, מתחיל לרדת אט אט למטה.....
ואת יודעת, שכאשר יורדים דרומה אין לך שליטה למה שיכול להיות.... הרטיבות השוקקת עולה, ופלג גופך הדרומי הופך למערת נטיפים מובחרת...
אני מתקרב לאיזור הרגיש, ומתחיל לנשוף יותר.... מרגיש את תזוזת גופך, את נשימותייך המתגברות....
בין רגלייך אני שולח יד המתחילה להרגיש את ישבנך, ומה שבין פלחייך.... גם שם מסתבר רטוב לא פחות.... מתחיל להחדיר אל חור ישבנך אצבע משומנת...
פרץ רטיבותך כמו מפל מים הפורץ את חומות המדבר....
את יודעת שאסור לך לגמור... אסור לך בפקודה, אך את נוזלת , מתחננת, מתנשפת... מסתכלת אליי (למרות שאסור), מבט מתחנן כמו של כלבה מיוחמת...
ואני בכלל לא מסתכל עלייך, ושותק.
לשוני מתחילה להיכנס לחום אהבתך הנוטף, מריח את ריח מתיקותך, וטועם מטעם החיים....
מתחיל ללקק במרץ, תוך כדי סיבובים והחדרות אצבעותיי מאחורייך, גופך מתחיל להראות אותותיו, אני עוצר.
"את יודעת שאסור לך לגמור", אני אומר... ואת , נושכת שפתיים, לא אומרת כלום רק מהנהנת בחיוב, עוצמת עיניים ופוקחת , מנסה לרמוז לי שאין הרבה סיכוי שתעמדי באתגר ואך יודעת שהשליטה כאן כבר מזמן לא שלך.
ואני ממשיך להרגיש אותך בלשוני, מלקק כמו שאני אוהב.... ואת מתחילה לגנוח, ולצרוח, ואצבעותיי כבר מזמן עמוקות בתוכך.... מאחורייך, מלפנייך ובצדדים...
את ממשיכה לנטוף, ממשיכה לרצות, ומבטח מתחנן לגלים שכל כך התגעגעת אליהם....
את מתחילה לרעוד, ואני ממשיך , לוחץ על גופך, לוחץ לקיר קשירתך, ואת מתחילה לרעוד, גלים גלים....
אני ממשיך עוד קצת, נותן לך להרגע.... וממשיך שוב, ואת שקוחותייך אזלו ממך כבר לפני דקותיים, מתחילה לגנוח ולצרוח שאעצור....
זהו עונשך ילדתי, על כך שהמרית את פי.... וכך אני ממשיך למשך זמן ממושך.... עד שגופך נפל לחייקי לאחר פרימתך מקיר קשירתך...
גופך נופל לחיקי גופי, וגופי מחבק את גופך המזיע והנוטף..... אומרת לי "תודה אדוני".... ואני משיב בחזרה...."מה תודה? עכשיו תורך....".... "בפקודה..."
שיהיה לכולם סופש נפלא!
לפני 14 שנים. 20 באוגוסט 2010 בשעה 7:57