התסכול וגם הכיף בראיון ומפגשים ראשונים בכלל עם כל בן אדם הוא לצפות גם למהלך הבא ולהבין מה השני חושב...
כן כן, ההורמונים תמיד יזרמו אצל כולם, ושקרן מי שיאמר אחרת , ודפוק מי שיאמר שזה משהו שלא נחוץ...
ההתרגשות והכיף לבחון - זה מה שעושה לי את זה.
אז ספרי קצת על עצמך, למה את כאן בעצם?
כמו שאמרתי לך, אני רוצה להרגיש ולשרת מישהו....
אני לא כאן כדי להשתעשע, מייד הבהרתי... אפילו מבט זועף נזרק לאוויר - והיא , היא מייד השפלה מבטה כמו חיה ננזפת.
חייכתי, אל תדאגי , זה בסדר. מדוע את רוצה לשרת?
אני רוצה להרגיש את הפקודות, כאילו אני הכלי ואתה המהות. - פילוסופי חשבתי לעצמי.
המהות, ניסיתי להסביר, היא קודם כל ששנינו נהנה - אולי את קצת יותר תסבלי - אבל תהני מזה... חייכתי בזימה.
איך אסבול? - את רוצה כבר שאפרוש בפנייך את כל סודותיי? ... לאט לאט - אבל שוב, את צריכה לבקש את זה - לא לדרוש, לא חשוב שתקבלי רק בגלל שהגדרת את עצמך כנשלטת... זה יבוא ממך.
היא לגמה לאט לאט את המים, כאילו שוקקת היא לנקטר חשוב, צמאה היא לתשומת הלב המינית והשירותית...
אני צריכה לשירותים , הודיעה בחצי בקשה מתחננת - ישר ושמאלה בסוף המזדרות. השתהתה קצת בחשש...
מה קרה? את לא צריכה לשירותים? כן, אבל... מה חשבת? שתקבלי פקודה להתאפק?
כן, היא אמרה.... התאפקת מספיק.... בשביל להתאפק הרבה זמן צריך מיומנות וכדי לקבל פקודה כזו צריך להיות ראויה.
והיא בחצי אכזבה , התחילה לגרור את עצמה לכיוון השירותים...
רוצים את ההמשך?
לפני 13 שנים. 2 באוקטובר 2011 בשעה 19:13
