אני מגיע אלייך.
את מחכה לי בדיוק לפי ההוראות. ערומה, פתוחה ורטובה בשבילי.
על הספה, עם רגליים ארוכות כמו שלך, חייבים שהמרחק יהיה גדול בין בהונות הרגליים , איזו פרופורציה נפלאה.
לא סיפרתי לך על המעללים שאעשה בך, לא נתתי לך מטרה. אלה הוראה פשוטה אחת בעלת 3 חלקים - על הספה - עירומה , פתוחה ורטובה בשבילי.
ואת הכנת את הכל, גופך המזיע, ומה שהלך שם בין רגלייך בהחל היה ים של ייחום.
אני מתקרב אלייך. ומתחיל לנשוף בך, ולנשום אותך, תופס בשיערך אחורה - את לא מתנגדת. את רק מתנשפת יותר.
הכל שקט, ללא רעש מיותר, ללא דיבורים מפריעים, וללא בגדים המקשים את החיים. רק את, בלי שום מחצלות וקירות. אלה רק שינינו בין אותם 4 קירות.
ואני כמו מצלמה עם זרועה בסרט איטי, בוחן את גופך, כל קימור וקימור, כל תא ותא, כל איבר ואיבר בך. ואת נגלית לעיניי, כולך מולי, ללא עטיפות וללא סודות.
זה גורם לך להתנשם ביתר שאת, ואני מלטף אותך, נוגע לא נוגע עובר מהשיער הארוך, ללחי הדורשת, ולצוואר הרגיש.
יורד לכיוון שדייך עם פטמותייך שכבר מזמן הזדקרו הצמאות למגע ולצביטה של שולט מנוסה.
וכך ידיי עוברות ויורדות בלי הרבה מעש אלה רק חולפות במגע רך מאוד אל בטנך הקשוחה והנשית, אלה יריחייך המגנות על מפל החרמנות שלך.
מגיע אל תובנות דרומך ולא נכנס, למרות הפיתוי החם.
נושם אותך ומריח אותך, ואת כולך חרמנות, עם מבט מתחנן, לקחת אותך לעולמות קדושים ולשיאי הרי הגעש הגדולים שרק חלמת.
אך אני לאט, לא פורץ דרכייך , אלה נותן לך לנזול ולהתחמם.
את רואה את גופי, את שרביטי המתבוצץ והרוצה לבוא, אך הוא שם, עדיין לא מגיע לך להגיע אליו.
ואני לוקח צעדים אחורה , מתבונן ביצירה.
את יפה אני מודיע לך חד משמעית,
את זונה אני קורא לך ואת מהנהנת לאישור מיידי, ילדותי ורוצה.
המגיע לך המשך זה?
המשך יבוא.... אם יגיע לכן....