לפעמים בא, פשוט בא להוציא אגרסיות.
זה בריא נפשית ופיזית, אבל זה ממש לא מקובל.
צריך את הפרטנר הנכון בעניין הזה. שיסמוך, וירצה, ושיגלה עניין בנושא.
לא , אני לא מדבר על אגרסיות לא שפויות ומסוכנות לבריאות (אם כי אנחנו די שרוטים כאן אני חושב אז צריך לווסת את ההגדרות לרמות שלנו), אבל בטח אני לא מדבר על פיצוצי גוף ואלימות גופנית, בטח לא כזו שמביאה את הצד השני למצב בלתי הפיך, או משהו שהצד השני לא מוכן לו.
אני מדבר על אגרסיה מסוג אחר, אני קורא לזה בשפתי - אגרסיה פתוחה. הפתיחות הזו. של להיות גלוי לצד השני עם כל אונך.
ושהצד השני יושפע מזה - להיות ערום בבית, להיות קשורה מולי פתוחה לרווחה ולתת לי להוביל בצורה עיוורת (פיזית), ומהצד השני אני, לפרוק את המגע שלי שכל כך כמהה להרגשה הרצויה , להרגשה הפתוחה הזו, שלא משנה מה תאמר לצד השני, ולא משנה מה תראה לו - הוא יקבל זאת באהבה, הבנה, לא משנה איזו תנועה מוזרה אני יעשה...
רובנו רוצים לעשות תנועה כיול - תנועה כזו שתפתח את הצ'קרות, להתמתח ושיראו את כל הגוף, שקודם היה מקופל בתוך עצמו . כמו עטלף שפותח את הכנפיים שלו ומראה את כולו , רק שהוא בלילה, בתוך החושך, איננו יכול באמת להראות את כולו למישהו. אנחנו יכולים.
הבועה הזו שמלווה בצד פיזי, מול צד של חופש ללא שיפוט, זה מה שאני כמהה לו. זה יכול להתבטא בכל כך הרבה צורות... כל כך הרבה וורסיות ולא פעם רשמתי על כך כאן.
הבעיה היא שאנחנו אנשים ששופטים תמיד את הצד השני, לפי תנועות הגוף, הדיבור, הריח , והצבע.... כולנו צבועים....
