מזוזה

את,

את דמותך ראה בלי הרף

בך הגה הוא שוב ושוב

את בדמיונו כל ערב

רק ציפית לו שישוב.

ובלילות הכי קרים,

עת התכרבלת עם אחרים

בין שמירה למארב

 הוא כתב לך עוד מכתב.

כשאת מיטתו חלק בסבב

עם יתר הגברים

הוא לא ידע שגם בבית

במיטתו שוכבים זרים.

את היית לו אבוקה,

את היית לו קרן אור.

בלילות ללא תקווה

את הארת כמגדלור.

ובאחת הפעמים, כשהוא צלצל אלייך

ענה מתוך הרגל, אחד ממכרייך.

והוא שמע אותך אומרת:

"סגור תחזור לישון"

את כל זה שכחת בבוקר

כששוב צלצל הטלפון.

את 

את דמותו רואה בלי הרף

את הוגה בו שוב ושוב.

את בביתך עכשיו כל ערב

מצפה לו שישוב.