כשהיינו בכיתה ב' החלטנו חגי, ניר ואני להרוג את איתי שיפר.
תכננו תוכנית מדוקדקת כיצד נעשה זאת ולכל אחד היה תפקיד,
אני לא זוכר מה בדיוק היה התפקיד של חגי וניר,
אבל אני זוכר שהתפקיד שלי היה להיות זה שהורג אותו.
התפקיד הזה נפל בחלקי מפני שחגי וניר היו אוייבים של איתי
והיה ברור לו שהם לא סובלים אותו אז הסיכוי שלהם להתקרב אליו היה קטן
אני לעומת זאת, הייתי החבר הכי טוב שלו
אז יכולתי לנצל את האמון שלו בי כדי להתגנב מאחוריו ולדקור אותו.
כמובן שסיפרנו על התוכנית לשליט המבוך, לא ניתן לבצע דבר כזה מבלי לעדכן אותו קודם,
היה ברור שהוא לא היה מרוצה מזה בכלל.
הוא אהב מאוד את איתי, אולי אפילו העריץ אותו, יש הטוענים שאיתי היה נותן לו סוכריות גומי כל יום ובתמורה הוא קידם במשחק.
כל חפצי הקסם השווים הגיעו איכשהו לידיים של איתי,
בדרך מקרה כשהוא היה לבדו הוא זכה להיתקל בדרקון חצי מת וכך לקטול אותו ולקבל את כל נקודות הזכות על קטילתו.
כשפעם אחת זריקת קובייה לא צפויה הביאה למותו של איתי, ודממת הלם שיתקה את כולנו שליט המבוך מיהר למצוא חוק מוזר ומפותל שחייב זריקת קובייה נוספת.
וכך בסיוע והערצה של שליט המבוך איתי שיפר הפך לרב-מג עוצמתי שכוחו גדול בהרבה מכוחם של יתר חברי הקבוצה ביחד.
ניר וחגי, הגמד והננס, שנאו את איתי. אני וכל השאר הסתופפנו בצילו והתחממנו באור הצלחתו. כלפי חוץ שמחנו על כל חפץ קסום שהוא קיבל וכל דרגה שהוא עלה בה.
אני יותר מכולם הייתי קרוב אליו, הייתי מעין יד ימינו.
כבר התרגלי לכך שאני דמות שולית במשחק אז לפחות נהניתי מתחושת העוצמה שבקרבה לאיתי שיפר.
אבל ככל שחלף הזמן גבר הכעס וגברה תחושת חוסר הצדק שלי ואולי גם גברה בי תחושת ההשפלה על היותי נושא הכלים שלו, תפקיד שהתחיל לדלוף מהמשחק אל המציאות.
בלי שאיתי ידע על כך התחלתי יותר ויותר להיפגש עם ניר וחגי ולרקום איתם מזימות. החלטנו לערער על כוחו של שליט המבוך, לקחת את הצדק לידנו ולהרוג את איתי שיפר. היות שהוא היה כל-כך חזק הייתה רק דרך אחת לעשות זאת: שאני אדקור אותו בגב.
אני כבר לא זוכר בדיוק את הפרטים של התוכנית שהגינו, היא באמת הייתה מורכבת ומבריקה יחסית לילדים בכיתה ב' ותכננו אותה ימים רבים. אני זוכר שהיא כללה גלימת רואה ואינו נראה וכדור בדולח. אני זוכר שבלילה בו ביצענו את המעשה הייתה סערת ברקים וישנו בטירה על ראש גבעה, ניר עשה משהו שנטל חלק מעוצמתו של איתי וחגי עשה משהו שגרם לכולם לחשוב שמפלצת מתקרבת לפתח הטירה.
זה היה ברגע הזה כשכולנו עמדנו והבטנו כלפי המקום שממנו אמורה להגיע המפלצת וכל אחד הכריז מה הוא עושה כדי להתכונן להגעתה, ברגע הזה הכרזתי שהפעולה שלי היא לדקור את איתי בגבו.
אני זוכר את הרגע הזה, את איתי מתבונן בי ומבטו מלא הפתעה וכאב.