סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שיכחון דברים

מחסן מילים
לפני שנה. 21 באוגוסט 2023 בשעה 19:55

יש לי יזיזה שגרה כמה בניינים ממני. היא ישראלית אבל ממוצא אפריקאי ויש לה גוף שחור סטריאוטיפי, עם תחת וחזה בשרניים. אני לא בהיר יחסית אבל הקונטרסט בינינו מחווירני. אני נהנה לראות את הזין הלבן שלי נכנס לגוף ה"שחור" שלה (יותר חום עמוק אבל נניח), מטעמי החידוש שבדבר, אסתטיקה וגזע (אני לא מאלו שיותירו נושאים שכאלה מחוץ למגרש. הטאבו, כמו כל מה שאנחנו עושים פה בכלוב, הוא רכיב משמעותי בגירוי עצמו). היא לא ממש חשבה על עצמה כנשלטת עד כה אבל העיניים המתגלגלות שלה כשהיא אוכלת לי את התחת או מקיאה מהזין שלי, מעידות שחלו תמורות מאז הכרותנו.

 

היא טוענת שיש לי זין גדול מאוד (אין לי) ומתלוננת שהוא מכאיב לה. שמתי על הזין כמה טבעות סיליקון שקניתי והופכות את בסיס הזין שלי לטמבון קפיצי ומגבילות את החדירה. "יש לך טבעות סיליקון לקצר את הזין ואתה מספר לי שאתה לא יודע שיש לך זין גדול?!", היא אומרת לאחר שהתחלתי להלביש אותן. לאחר מרינדת הגזענות של החברה שהושרתי בה, יש גאווה מאצ'ואיסטית שאתה מרגיש לרגע כשאישה שחורה אומרת לך שיש לך זין גדול. באמת שהייתי רוצה לקנות את הסיפור על גדולתי אבל המציאות היא שמרביתכן פשוט לא עמוקות כל כך (אני גם מכיר את המחקרים והמידע על הזין הממוצע בישראל ובעולם ויודע שאני מעליו, אך לא באופן פורנוגרפי או משמעותי). המטריארכיה לא רק משפילה את גברי המיקרו-פינס, אלא גם מטילה על היתר את האחריות על המיקרו-פוסיז. אין לי זין לזה.

 

אני אוהב להתנגש במי שאני מזיין. אני אוהב שזה נשמע ומרגיש שאני מרביץ לך עם החלציים. אני מוצא את התנועה החלקית, העצורה, זו שנשים לעיתים מבקשות (מילולית או כשהן שמות אצבעותיהן על הירכיים שלך בהרחקה), כקשה יותר לביצוע מהתנועה המלאה. כמו לתת שלושת-רבעי אגרוף, הברקס מצריך יותר אנרגיה מהגז. יתרה מכך, אני אוהב לדחוק את עצמי בכוח בסוף התנועה אל תוך הנחדרת, להמעך פנימה. אני אוהב את העוצמה שבזה כלפי הנחדרת וזה נעים כגבר כי אתה מכווץ את הישבן וזה לוחץ על הערמונית. בהינתן שאתן מסתובבות לכן בלי זין כאילו שהכל בסדר ולא חסר לכן חלקים, אני עובד עם מה שיש. במובנים אנאליים, אנחנו דופקים אתכן כה חזק, כי אתן לא יכולות לדפוק אותנו. 

 

יזיזה אחרת גרה במרחק נסיעה כלשהו. אינני יודע מהו ולא באמת אכפת לי. לא נסעתי אליה וספקני שאי-פעם אסע. אני לא נוטה לזוז עבור נשים מאז גיל 30 לערך, למעט אם אני מאוד בעניינן. היא שולחת הודעות כל כמה ימים ואני לרוב אומר בנימוס שלא בא לי. אני משתדל לא לשקר יותר בהקשרים האלה. היא יודעת שהיא יותר זיון של סוף רשימת הקשר. כולנו כאלה למישהו. 

 

יזיזה נוספת גרה כעשר דקות ממני (יתכן שאני סתם עצלן). היא סטלנית כבדה בשתי המשמעויות. כשהיא באה היא מגיעה אלי בלבוש זנותי לחלוטין, עד כי אני לעיתים לא בנוח מהשכנים. אין איזה מעיל מעל או שום ניסיון הסוואה שכזה. בפעם האחרונה, למשל, לבשה "מכנסוני דפוק אותי" שניתן לראות מצידהם את מרבית ישבנה. כשרגל ימין צועדת לפנים, ניתן לראות את השפתיים השמאליות של הכוס שלה ולהפך. למעלה לבשה חולצת בטן שהיתה בסך הכל כמה חוטים רופפים, שזורים יחדיו כמו רשת דיג שנועדה לחוס על דגיגונים (מיותר לציין שלא היתה עם חזיה). אם ראיתם אותה בדרך אלי, לא ראיתם הרבה פחות משאני רואה כשאני מזיין אותה.

 

אבל אני לא ממש מזיין אותה. היא מאזוכיסטית ושירותית (גם סאדיסטית ושולטת עם רבים אבל זה לא עובד לה מולי). היא מלקקת לי את כפות הרגליים (היא גילתה לי שאני מאוד אוהב את זה), נחנקת למוות מבלי להפריע כשאני מזיין לה את הגולגולת וכמעט שובר לה את האף כשאני מתרסק עם הגוף שלי בפנים שלה וכיוצא באלו. אני בתמורה מרביץ לה. כיף להרביץ לה. היא גדולה ועמידה. כשהיא מלקקת את הרגליים אני מרביץ לה איתן בראש. היא מפשקת את הרגליים ואני נותן לה אגרופים בירכיים הפנימיות או בועט לה בכוס (אני פחות אוהב כלים ואמצעי תיווך וזה גם לא מרגיש לי אותנטי. בחיים לא יצא לי לריב עם גבר ולשלוף ספנקר. מתווכי אלימות מזכירים לי שהאלימות מסומלצת). אני כמעט ולא עוצר את עצמי.

 

היא לא נשית מטבעה. אני מוצא שיש נשלטות מסוגה שצריכות כיסוח כאמצעי להרגיש בנוח בנשיותן. כשהיא מפורקת לרגליי על הרצפה מכוסה בקיא עם קיבה מלאה בשתן שלי, אתם יכולים להסתכל לה בעיניים ולראות שהיא עצמה שכחה שהיא בכלל מגדירה עצמה כ"הם". אף פעם לא קראתי לה "הם". זה לא מחוסר ליברליות, חלילה, ומבין הרבה מעצבנים שלעיתים ניכר שבוחרים כינויי גוף לתשומת לב, אצלה דוקא מובהק הקשר שבין הבחירה הזו למי שהיא (שזה הם). גם כשזיינתי גברים (לרוב מול נשותיהם) דיברתי אליהם בנקבה. gender-benders' bender. 

יש עוד כל מיני יזיזות. זה נחמד. זה מגשר עבורי על האנטי-סוציאליות שמאפיינת את יתר הזמן שלי כשאני רווק ומספק לי את מידת האינטראקציה שמיזנתרופ כמותי מסוגל/נדרש לה. אבל זה בעיקר עוזר לי לא לחשוב על ההיא שמחסרונה הן כאן. אני רוצה לדבר איתה אהבה ומן האילמות הכפויה של קשר שנפרם, נבראות כל האחרות בצילה ובגלותה לבעילה שאהבה אינה בה. 



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י