שיכחון דברים

לאחרונה התחלתי לחסום ולהשתיק את המשתמשים בצ'אט. הקלישאה שאני מוצא עצמי חוזר עליה בשיחות עם כלוביות (מונח שלא שמעתי מעולם איש מתאר בו משתמשי כלוב ואני חושב שחבל), היא שהממשק בכלוב זה הסאדו הראשי כאן. האתר הזה כל כך מעיק טכנולוגית. רשימת ה"אתך עכשיו בכלוב" - הדרך בה אנשים פה חוקרים אחד את השני למציאת פרטנרים - היא ברוחב 4 שורות בלבד. הו, אצבעי הבלתי-כירורגית, השמרי נא פן תחליקי 2 קליקים במקום אחד בגלילת העכבר, בל נמצא עצמנו אבודים ומנסים לשחזר באיזו נקודה היינו ברשימה.

תרצה אולי לעבור על אלבומי תמונות? בכיף! הכנו לך HTML משנות ה-90 לצורך גלילה בין הצילומים, שעושה ריפרש לכל העמוד בכל החלפת תמונה ופותח אותה בטאב נפרד אם לוחצים עליה להגדלה. איזו אפשרות תעדיף, משתמש יקר: תמונה קטנה מידי או גדולה משטח המסך, כך שאתה צריך לגלול ולהרכיב את השלם בדמיונך או לעשות זום-אאוט ידנית? (יום אחד נזכה להתאמה לגודל מסך המשתמש! מישהו עוד יגלה לזה פתרון טכנולוגי, אני מאמין). ולמעשה המון פעולות בסיסיות מובילות להעלאה של דף חדש. רוצה לבדוק הודעה? תלחץ על "הודעות" - דף חדש. השיחות בהודעות הישירות מוצגות בדיפולט כהודעות נפרדות (כמו שג'י מייל, במקום להציג לכם שיחת מיילים אחת שהתכתבו בה 30 פעם ברציפות, היה מציג לכם 30 שורות נפרדות לכל מייל ספציפי בתוך השיחה הזו) וכל לחיצה על הודעה.... אתם כבר יודעים: דף חדש. ככה האינטרנט עבד פעם (static HTML בואך ל-Frames); עד שלפני 20 שנה התקדמנו לדפים דינמיים יותר (AJAX, SPA ו-websockets).

לעיתים אני מופתע שאין כאן איזה כפתור שמאפשר גם לפקסס את התמונות. בכל אתר אחר שבו משתמשים מעלים תמונות, אתה תפגוש את הסגנון העיצובי של הכלוב רק אם תרצה להלביש על התמונה שאתה מעלה פילטר רטרו מגניב של אתר מראשית האינטרנט. הכלוב הוא לאתרי אינטרנט, כמו החנות האחת הזו בכל רחוב ששמרה את הבעלים המקורי שלה, שפרש אך לא פרש ממנה. לעיתים ניתן לנחש את גיל החנות לפי פגעי השמש בשלט שלה (אני לא רע בזה, אך לצערי אין ביקוש בשוק למתארכי מכולות). לעיתים זה הסטנד עם הפרסומת לתפוזינה מקמפיין 2003 או פוסטר שממליץ על חברת סיגריות שכבר חדלה מקיום לפני עשור, אשר חושפים את השנה בה קפא העסק. וכך גם הכלוב, בכלוב העבר כלוא לו.

וגם הצ'אט של הכלוב (ממנו החלנו את הטקסט הזה) נגוע במחלה הזו. אולי 30-40 משתמשים בממוצע בכל רגע נתון בצ'אט, אך למישהו היה חשוב לבעוט אותנו החוצה מהצ'אט אם אנו לא פעילים לקצת זמן. שוב ושוב, אתה או שותפיך לשיחה מוצאים עצמכם מתתנצלים: הצ'אט התנתק לי, ראיתי אותך כלא מחובר וכו'. בין יתר הטכנולוגיות המיושנות, אין גם יכולת לפלטר את מי שאתה רואה בצ'אט. רוצה לראות רק מין מסוים (סטנדרטי לחלוטין במקומות אחרים)? אי-אפשר. רק אנשים מצד זה או אחר של השוט או הרצועה? אי-אפשר. אפשר לפחות שסדר הרשימה יהיה לפי מפתח שכזה? שכל הנשים יופיעו ביחד ואז לאחריהן כל הגברים? חס ושלום. במקום זאת, מדוע שלא תהנה לך מקורטוב הנשים שפיזרנו לך רנדומלית בין עשרות גברים, בצ'אט שבו השמות קופצים כל שניה כשמישהו מתחבר או מתנתק (וכבר הזכרנו שהם מעיפים משתמשים אוטומטית כל הזמן). Catch me if you can.

אז לאחרונה התחלתי לחסום ולהשתיק את המשתמשים בצ'אט. זה משמש עבורי כמערכת לפילטור. החסימה מוסיפה סמל 'אין כניסה' ליד שם המשתמש וההשתקה גורמת לו לדעוך לאחור. חסמתי והשתקתי את כל מי שנתון מראש שאין לי רצון לפנות אליהם או שיפנו אלי (כמעט כל הגברים ומרבית הנשים). השתקתי ללא חסימה מיעוט של פרופילים שהם לא מספיק אטרקטיבים כדי שאזום פניה אליהם, אך אם יפנו אלי תתאפשר ועדת חריגים (פרופילים דלילים מידי למסקנות נחרצות מחד, אך גם דלילים מידי לעורר בי מספיק סקרנות או תשוקה לברר מה המסקנות הנכונות מאידך). כעת, בכל רגע נתון, כמעט כל המשתמשים בצ'אט דהויים ורק הפרופילים שעוד לא בדקתי בולטים ומוארים. סוף לפרופיל שנכנסתי אליו בפעם החמישית, כי הכינוי סביר אך התוכן בפועל שכיח. כעת אי-החותם שהפרופיל שלך אותיר בי, הופך לחותם שאותיר אני על שמך.

כעת הצ'אט שקט, כמו school shooting אמריקאי ברגעים שבין התאבדות היורה לאחר שהרג את כל הנוכחים בספריה/קפיטריה/כיתה ועד שמישהו חמוש יפרוץ את הדלת וימצא שלא נותר מה לעשות. כלוביות וכלוביים שרועים על רחבת הצ'אט, מחוררים מקליעי המיזנתרופיות שלי. אפילו הצ'אט הכללי שקט. "היי, כלובי", "היי, מאמי", "איך אני אוהבת אוכל", "יש פה מחרבנת לעכשיו?", "אני דוקא מעדיפה במבה שעמדה קצת" - כל השיחות המרתקות האלה נידומו לעד. "2 גברים במישהי" זרוק למעלה, מחרחר, דמו ניגר ויוצר פס אדום העוטף את שם החדר. "אדון בכלבה רעבה" שכוב מנגד וכלבה כבר לא תגיע. ל-Ishtar מחשוף אטרקטיבי, אך אני חורג מגבולותיה בשלוש שנים. באנג! באנג! היא נופלת על מלבן הגלילה של שמות המשתמשים, חזה הנאה עולה ויורד בפעם האחרונה. מאחורי Liv יש זוג נשוי והאשה מחפשת שולט לה ומול בעלה. זה כיף לזיין נשים מול בעליהן. שיכרון כוח פריימלי שקשה להמשיל לדברים אחרים. אך Liv חושבת שהיא טובה מידי לגברים מתחת למטר שמונים. באנג! באנג! היא מתרסקת אל תוך החדר הכללי, אף איבר מגופה לא נישא כעת יותר מ-30 סנטימטרים מן הקרקע. באנג! המכשפה בג'ינס דוממת. באנג! Miss vanilla ז"ל...

וכך, בטבח שנמשך כמה ימים, חיסלתי כמעט את כולם. סופסוף שקט. רק הרעש המכאני העדין של השרת של הכלוב מבצע פעולות ברקע והפחם שנשרף בחזיתו כדי להפעילו, הם מוזיקת ההמתנה שלי בעודי ממתין לכלובית שלי שתבוא ותופיע בוהקת, מובלטת ובלתי-ניתנת להחמצה. "כל זה בשבילי?", היא תשאל בחיוך שובה בעודה מצביעה על גופותיכם המצחינות. אני אסמיק ואהנהן בראשי לאישור. "כל זה בשבילך", אני אומר לה, "וזה היה מחיר כה פעוט כדי שאוכ

נותקת מהצ'אט