מחשבות של יום יום

נחתתי אתמול. איזה הבדל בין ניגריה וארץ שלנו.
אני עדיין מנסה להתרגל לחברה שהיא לא כל כך מושחתת
לעומת מה ששם הולך. מנסה להסתגל מחדש למה שקשור לחיים
במדינה.
מנסה להיות חכם יותר ולא להיכנע לרגשותיי הקשורים
לאותה בחורה שכבר יש לה חבר חדש וזה גורם לי לרצות לחתוך ורידים מתיסכול.
אני צריך איזו דומינה שתוציא לי את השטויות מהראש...

אני מכיר אותה עוד מהתקופה בה עבדתי בקבוץ בדרום. היא היתה החברה של מתנדב שבאותה תקופה
הפך להיות חבר טוב שלי. כשהיכרתי אותה לראשונה היתה ילדה יפהפיה בת 16 שחיוך שלה גרם לי
להשתנק.אבל מה שגרם לי להרגיש כלפיה אף יותר היה ערב אחד שמצאתי אותה בוכה.שאלתי אותה מה קרה.
היא סיפרה לי שזה עתה היא קלטה מה קרה ליהודים בשואה. עד אז היא נחשפה לזה כמו כולנו ועברה על סדר היום
כמו רוב רובינו. אבל פתאום זה נכנס בה בעוצמה והלם בה כמו פטיש של 10 קילו. היא לא ידעה איך להתמודד עם זה והדמעות
זלגו ממנה ללא שליטה.כדור שלישי אני יכול להבין אותה. בלי שום מעצורים חיבקתי אותה. מין חיבוק תמים שכזה שאין מאחוריו שום
כוונות. חבוק טדי. והיא בכתה. הוי כמה שהיא בכתה.
אולי בגללה ריצ'ארד ואני נעשינו חברים ויחד היה לנו מעגל חברתי שכלל עוד כמה מתנדבים וחברים וחברות נוספים.
אחרי העבודה תמיד היינו יחד. היינו עושים טורנירי שחמט ממסטלים תחת, יחד עם כולם חגגתי את "saint patrik day " עם ים של בירות,
אפילו למדתי לקבל את מנצ'סטר יונייטד בטלוויזיה בלי לקלל. הטיולים לסיני הנסיעות לחוף, הנסיעה לתל אביב ישר אחרי שהם נחתו על מנת שיכירו
את החברה החדשה שלי שגרה אותו זמן בעיר.
למדתי לאהוב את עצמי יותר בגלל אותה חבורה,שעד היום תודות לפייסבוק הצלחנו לשמור על קשר אחד עם השני.
ופתאום היא חזרה לארץ אחרי שנים של שהייה בחו"ל. לא הספקתי להיפגש איתה בגלל הנסיעה לניגריה. ואני חושב עליה לא מעט
וקול שבתוכי אומר: "שוב התחרפנת אלריק? עוד פעם להתאהב במשהו שלעולם לא תשיג? לא נשבר לך הלב מספיק פעמים?
שוב צלקות ודימומים נפשיים שמובילים גם לדימומים פיזיים?"

ואני רואה אותה בתמונות המעודכנות בפייסבוק. את אותו חיוך מדהים. את אותה אישה מדהימה שהיכרתי כשעוד היתה ילדה קטנה בת 16 .

אני צריך טיפול....

פרופיל זה דבר חשוב. אם אני צופה בפרופיל של מישהי שלא מתאים לה סוג מסויים של גברים(לדוגמא פאסיביים)
אז ברור שלא אפנה אליה. הבעייה מתחילה כאשר אני רוצה להגיב בפרטיות על דברים שהיא כתבה. לא אוכל לפנות אליה
כיון שהיא תחשוב שאני מנסה להתחיל איתה בצורה כזו ואין הדבר רחוק יותר מהמציאות שכן מבחינתי חוסר התאמה מצד אחד
יהיה גם חוסר התאמה מהצד שלי ואני מנסה לכבד את הזולת.
אז מי שצופה בי וחושבת שאולי אני מדבר אליה. אז כן זה יכול להיות שאני מנסה את התקשורת העקיפה כיון שאני מרגיש שזה מה שנשאר לי.

אבל יש הרי דברים יותר גרועים בעולם הזה שבו אנחנו חיים לא?

כל כך הרבה לעשות. כל כך מעט זמן.
לארוז,לאחסן,לקנות, להצטייד,להתחסן
להמשיך להשתלם ולהכין את עצמי לעבודה.
מזוודות,חליפות,מצלמה,לאפטופ,בגדים,תכשיטים
לא להצטייד בסמים,לחתום על חוזה,להתעקש על נקודות קריטיות בחוזה
לאמר שלום,לאמר להתראות.
השעון מתקתק והימים חולפים כל כך מהר.
עוד חודש שהפך לעשרה ימים.
לאמר שלום לדומיות שבליבי חקוקות.
לחברים שאותם אני משאיר כאן,
לאמר שלום למשפחה,לחייך ולאמר שהכל בסדר
גם כשאני משקשק לי מבפנים.
להיפרד מניאו שלי חתולי האהוב,לקחת אותו לביתו החדש אי שם בדרום.
יהיה לו טוב. אני בטוח בזה.
לעבור סשן אחרון כאן. (קשה לארגן)
מסיבה אחרונה עם עוד מעגל חברתי.
לאמר שלום לילדה בת 29 שיש לי רגשות חמים כלפיה
לילה אחרון כנראה ללא שינה.
לעלות על המטוס ולצאת לארץ רחוקה.
להתחלה חדשה,לחיים חדשים.
ולנסות להיות אופטימים.
משמה לא פשוטה.

מענין אם יש דומיננטיות גם בלאגוס.

הולך לקחת חופשה קטנה מהאינטרנט.
אחזור מתישהו.גם לכאן.

אי אפשר להיות קפואים ברגע אחד של זמן.
זה פשוט לא הגיוני ודי הרסני.
אז מיציתי את הבלוז וממשיך הלאה.
מי יודע מה ילד יום ? בטח לא אני.
התחלתי בפרוייקט כתיבה חדש .חתיכת פרוייקט.
מקווה שיהיה שווה את המאמץ האדיר הנילווה אליו
שווה אומנותית וכמובן גם כספית. אבל את זה אדע
רק בעוד זמן רב.
בינתיים מחפש לי את המוזה שתדע לשלוט ולכוון את צעדי
בתאימות מוחלטת לרצונותיה.
ובצורה מסוימת אולי גם לרצונותי. כי מה לעשות,גם לי יש כאלו.
שבת שלום.

עשר שנים מאז האיחוד הרוחני האחרון שלי.מהאחרונה שבאמת אהבתי.
עשר שנים של כאב ונפילה אין סופית.תחושת אובדן איומה.
הכאב שכואב בלב.
ולא שלא ניסיתי.
לא . זה קשה מדי להעלות.
אני אחזור בטח מתישהו עם מצב רוח יותר טוב.
הכל עובר.

להיות עייף מעבודה גם אם הזמן עובר לך בטיל
להיות עייף אחרי לילה של סקס. כי וואלה, לילה???
להיות עייף אחרי סאטלה. בטח אם היית בהפסקה וזו השאכטה
הראשונה של האחרי.
להיות עייף אחרי הים. כי אין כמו הים.
להיות עייף מיום של טיולים\להיות עייף מלילה של בילויים.

הכי עדיף מאשר להיות עייף מהחיים. :)

משפט שמתאים לפיזיקאים מחוננים כמו שרדינגר הידוע
לשמצה ואיינשטיין ,אחד מגבורי הבגרות שלי.
עובד זוטר במשרד פטנטים בשוויץ שבמקרה אחד הגאונים המבריקים שידעה האנושות.
וזה גם מתאים לי. אלריק הקטן והניקלה שנדמה לו שלא עשה כלום עם חייו.
האם זה רק דמיון או גם מציאות? לא יודע. מעולם לא יכולתי להציץ ליקום מקביל
שבו האפשרויות הם אין סופיות.אולי ביקום אחר,הצלחתי במקומות שכשלתי בהם
בעבר ואולי גם שילמתי על זה גם מחיר יקר? משוואת אפס.
איך הדוקטור היה אומר? "אתה נמצא ביקום שלך ובמסגרת הזמן שלך.עשה עם זה משהו.
רק שאם הוא היה אומר את זה לי,אז מן הסתם קו הזמן שלי היה שונה ויתכן שעקב כך לא היה לו צורך לאמר לי את זה. פאראדוקס.
ועדיין אני בקו זמן שלי יקום אפס.ובזמן הזה,אני נמצא במקום שלא ממש מתאים לי ולאופיי,ובסיטואציה שאני מודה שהיא מהמחורבנות ביותר שידעתי מעודי.
טוב שיש את הדברים הקטנים שמהם אני יכול להפיק הנאה.
והיה גם את יום שישי האחרון. דברים שקרו שמוציאים אותי מהחרגון והשעמום
ומעירים אותי באחת. גם אם יש לי כאבים בברכיים ובראש לאחר מכן. זה היה שווה.
אז השנה הזו ממקמת אותי בסלאמס שחבל הזמן ,שנה הבאה אני מקווה שזה ישתנה.
וכמובן שזה מחזיר אותי לאותו משפט פתיחה שמאפיין אותי בהווה וכנראה שגם בעתיד.
אתה הבנת את זה הופמן?