מחשבות של יום יום

האמת, כולנו משלים את עצמנו בסביבה הוירטואלית. המילה הכתובה יש לה כוח משלה וכאשר היא באה מאיתנו אז על אחת כמה וכמה. פתאום אתה רואה תגובה שלך באתר זה או אחר, אתה רואה התיחסות לאותה תגובה,לחיוב או לשלילה,היינו הך.ואתה חושב, הופה, מענין.
לאט לאט אתה נכנס לעולם הזה יותר ויותר, מגיע לאתר שמאפיין אותך ובהתחלה אתה מרגיש סבבה ושהגעת למקום הנכון.
תמימות, זה המפתח. תמימות שבאה מחוסר הבנה בסיסית של החיים ובני האדם.
לאט לאט התגובות מצטברות. ההתיחסות אלייך הולכת וגוברת,והפרופיל הוירטואלי גם הוא תופס תאוצה.האגו מתחיל להתנפח ואתה מרגיש שאתה מלך העולם. יש בך היכולת להשפיע ולגרום למהלכים כאלו ואחרים באותו אתר. מהלכים שאתה חושב שהם הנכונים מבלי לחשוב על הצד שכנגד.
ניהול. בשלב מסויים אתה הופך למנהל פורום שתמיד רצית לנהל(אדיוט,מה אתה חושב לעצמך? מה זה אומר בכלל תמיד רצית לנהל,כאילו שזו שאיפת חיים) . אבל אם מסתכלים במראה ומתחילים לראות את האמת הפשוטה,אז למעשה האמת אומרת שאתה חיי בניוטרל ונוסע רוורס.
אבל האגו, הו האגו שלך ממשיך לעבוד שעות נוספות ואתה כן חושב שזה מדליק ומענין, ומנסה בכל כוחך להשפיע על אנשים אחרים שיראו את החיים דרך המבט האישי שלך ולא שם לב עד כמה החיים צוחקים לך בפרצוף, עד שאתה מקבל את הכאפה של החיים ומבין שכל מה שהתחיל במישור הוירטואלי גם יסתיים במישור הוירטואלי.
אנשים שאתה חושב שהם ידידך,אתה מגלה שהם ממש לא, ובסך הכל הם קידמו את עניניהם האישיים,ואין מה לעשות כי בעצם למה שהם לא יעשו את זה?
עקרונות שאתה חושב שחייבים להיות עקרונות ברזל בדו שיח הדיגיטאלי הזה מתגלים כמרגרינה ביום קייץ לוהט, ובסופו של דבר כל מה שעשית חוזר לך לפרצוף.
הבלון מתחיל להתרוקן. ואתה מגלה שהדיעה שאתה מחזיק היא דיעת מיעוט,יותר מזה, אתה מתחיל לגלות על עצמך דברים שלא חשבת שניחנת בהם, עד שאנשים אחרים מתחילים להאשים אותך בהם. וכל שקר יתפס עם חוזרים עליו מספיק פעמים. ידיד אחד קרא לזה חוק נתניהו. הוא כנראה ידע משהו על זה.
הבלון ריק מתוכן. אתה מגלה שהכל תפל כל כך, ושהחברה הוירטואלית שחשבת שהיא חפצה ביקרך, לא יורקת אפילו לכיוונך.אתה אפס, כלום ואפשר להשתין עליך בקשת,ומרוב הפגיעה אתה משתתק.נעשה משותק וקטטוני וכל מה שאתה מרגיש זו בחילה עצומה,רצון להקיא שמתחלף ברצון לשבור לרסיסים את הדמות הוירטואלית.להעלים אותו לגמרי ןלהתנתק.

אז מה נשאר לעזאזל? לפרוק את הכל בבלוג הפרטי,שיושב באתר יחד עם מאות בלוגים אחרים.לפרוק את הכל,ולטמון מתוך ידיעה שכל מה שאני חש כעת גם ישאר כאן ללא ענין מצד אנשים שבעבר ענינו אותי ואני אותם. מבחינתם אני מת וירטואלית ולמעשה גם מבחינתי.
אלריק עשה את שלו ואלריק יכול ללכת.
משהו תמיד יבוא במקומו כי אין אדם ללא תחליף.
אך מה יהיה עלי? האיש שמאחורי אלריק?
מי יידע? ולמי באמת יהיה איכפת?