מחשבות של יום יום

זה קרה לי שוב והפעם בצורה כל כך מוקצנת וקשה.
היא הגיעה אלי לחלום. ביקרה אותי בעבודה וכשראיתי אותה השתנקתי.
פעם אחרונה שראיתי אותה היה לפני שנה וחצי בשדרות יהודית.הייתי אז שליח וקלטתי
אותה יוצאת מבנק הפועלים שבכניסה לרחוב המסגר בתל אביב.לא ראיתי אותה ארבע שנים שלמות
וחשבתי שסוף סוף יצאתי מהדיבוק.אבל כשראיתי אותה יוצאת מהבנק ידעתי שאני חייב לדבר איתה ולו לשתי שניות.
היא ירדה במדרגות לכיוון ראפיד.היתה צריכה לחתוך את שדרות יהודית ושם חיכיתי לה.
היא התקרבה אלי אך לא זיהתה אותי. הייתי שמן יותר,עם זקן ולא ממש שמרתי על עצמי.
רק כשקראתי בשמה היא הסתכלה שוב ואז זיהתה. חיוך עלה בשפתיה ,חיוך נבוך.אחרי
שתי דקות של דיבור מנומס בין שנינו המשכנו כל אחד לדרכו. לא יכולתי לאמר לה עד כמה
אני עדיין אוהב אותה,לא יכולתי לאמר לה איך כל יום שלא היינו ביחד,התנפצתי לרסיסים ואספתי את עצמי בכוח שוב. לא יכולתי לאמר לה כמה פעמים רציתי למות בגלל שהיא עזבה אותי.לא יכולתי לאמר לה כי לא רציתי להכאיב לה,גם אם זה כל כך אכל ואוכל אותי מבפנים.
אהובתי האולטימטיבית שעזבה אותי לפני כל כך הרבה שנים בדיוק כשהטבעת היתה מונחת בכיסי.
מאז אני מת מהלך.
הלילה פגשתי אותה שוב .היא הגיעה אלי לחלום,אמרה שהיא רוצה לנסות שוב. חיבקתי אותה,נישקתי
אותה,התעלסתי איתה כאילו כלום לא קרה.בסוף היא שוב עזבה אותי בטענה שזה כנראה לא זה.
הלילה היא ביקרה אותי בחלום שהפך לסיוט.
התעוררתי לבוקר של מציאות קרה.