אני גיק, אני חולה כדורסל, ובעבר גם אהבתי את חסמבה.
בילדותי באזור 1975 התועדתי לחסמבה.
בגיל 7 , איכות הכתיבה לא כל כך הפריעה לי. אם יכולתי לקרוא קומיקס , אז גם יכולתי לקרוא
הרבה מאוד דברים שכיום נחשבים לאיכות ירודה מבחינה ערכית וספרותית כאחד.
(לא שזה מזיז לי גם כיום כן? לא ממש מגביל את עצמי ובטח גם היום, אם אראה ספר בשם "בעט אלון בעט"
בטח ארפרף בו מתוך נוסטלגיה..)
אז היתה הספרות הישראלית לילדים בסוג של התפוצצות. יחד עם חסמבה קראתי גם את הכדורגלנים הצעירים,
טרזן , קרל מאי ,אניד בלייטון וכדומה.)
קראתי את כולם בשקיקה וכבר בגיל עשר קיבלתי אישור מיוחד ממנהלת בית הספר התיכון להירשם בספריה האזורית.
תזכורת: האינטרנט זה הספריה של פעם.בספריה כבר נחשפתי לספרות יותר מתקדמת וגם אודה יותר מענינת.
(פעם אספר על הספריה האזורית שנרשמתי אליה כל כך מוקדם)
אבל בכל פעם לאורך כל שנות ילדותי כל פעם שיצא ספר חדש של מוסינזון ז"ל איכשהו יצא לי לקרוא אותו בין הראשונים.
את דמי הכיס שלי הקדשתי לזה). אין ספק שהסדרה הראשונה עלתה באיכותה על השניה. אבל אני המשכתי בכל זאת.
מתבגרים. דייר סטרייט ו mtv ודברים שקשורים לבנות יפות בנות 18 וצבא וכאלה...
לחסמבה חזרתי בצורה שונה. לפני כמה שנים יצא ספר בשם " מטרזן ועד חסמ"בה. מדובר בספר עיון המספר על האבולוציה של
הספרות העברית הזולה יותר שרובה למעשה עוסק בסוגה המופנית לילדים.ממליץ
ואז הגיעה אתגר קרת ודי פוצץ את הבועה בקוברו את חסמבה בשיט של החיים האמיתיים. והסדרה הקומית שהעלו בהוט בשנתיים האחרונות....
הקונטיניואיטי קיים אבל מחורבן.
שאלה שאני שואל את עצמי לאחרונה. האם ניתן היה לכתוב עוד ספר על חסמבה שמתייחס לעניין בצורה רצינית. עלילה מעניינת ולא מופרכת מדי,
שנוי משקל הספר מדיאלוגים מטומטמים של שרגא השמן והתוכי שלו לפיתוח הדמויות ותיאורן בצורה רצינית ומושכלת. כזו שיכולה לעורר עניין
ככל שהספר מתקדם לכיוון קליימקס בדומה לספרי חסמבה קודמים, אבל משהו שבאמת יכול להוות מודל בספרות טובה יותר מבעבר.
מה אתה אומר יואבי? . ממממטורפת מה איתך? יעלי? תחזרי על זה מיס הייד? לא שמעת...
בקיצור, אשמח עם יהיה קצת דיון בנושא. שבת שלום :)
