לפני 11 שנים. 18 בנובמבר 2013 בשעה 22:13
לא לא ממש ציפיתי לזה. ההתחלה היתה בסדר , למרות שהיו הפרעות שקצת
ביאסו לי את האוירה אבל השתדלתי להתעלם.
ואז זה התחיל. מכה פה מכה שם.
אני עדיין נושם, מנסה לזמן מסוים לגלות התנגדות ולשנייה אפילו
מצליח לשנות את המציאות.
אבל הסטירות באות. ולאט לאט אני מתחיל להרגיש סוג של בחילה. רוצה להקיא
ופתאום אני שומע קהל ששואג על כל סטירה ומעודד אחרי כל מכה.
ואז פתאום רצף של מכות, בעיטות וסטירות. ואני חייב לספור הכל
והקהל משתולל בהתלהבות. אמאלה מה קורה פה?
הפסקה של עשר דקות. יש לי אישור לשתות מים ולעשן סיגריה
ושוב חוזרים העינויים והמציאות טופחת על פני באכזריות.
אי אפשר לברוח מזה. רק לספוג ולספוג ולספוג...
ואני יודע שמשהו נשבר. משהו השתנה ומחזור חדש עומד בפתח.
מכבי איבדה את ההגמוניה ,את ההרתעה, את העוצמה והבושה.
וזה כואב כמו שמעולם לא כאב לי שום סשן....
