ההגדרה שלי לספר שרותים הוא ספר שתוכנו מתאים לסביבה
שבה הוא נקרא. לא משהו מסובך מדי, לא משהו רציני מדי
ובטח לא משהו ארוך מדי שכן הדבר עלול לגרום לסבוכים ,
טחורים ושאר מיני בישין.
אז השגתי לאחרונה מין ספר בדיוק שכזה ועל מנת שתבינו בדיוק למה
אני מתכוון, אני מצטט כאן קטע קטן ממנו.
אזהרת רווח:
שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון יצאו למסע גיבוש בן יומיים בדרום אנגליה.עם לילה חנו
השניים.הקימו להם אוהל קטן ופנו לישון.לאחר שנכנסו לשק השינה המשותף (וכן ,רבותי
מדובר אומנם בסוד ששמור היטב,אך השניים נאהבים היו, ולא מנעו מעצמם את תשוקת
התחת),פיטם שרלוק את מקטרת האופיום ולקח לריאות . מיד אחר כך לעס ווטסון את
שק השינה,יען כי שרלוק היה האקטיבי.
כעבור כמה שעות התעורר שרלוק מהזיות האופיום הסיני , נעיר את ווטסון במשיקה
על עורפו ושאל: "אמור לי ווטסון יקירי כשאתה מביט בשמים מה אתה מסיק?"
ווטסון הנאמן חשב לרגע והשיב:" שרלוק כפרה ,אני רואה מליונים ומליונים של
כוכבים."
הולמס המשיך בחקירתו: "ומה זה אומר לך?"
ווטסון עבר לתנוחת צד,הביט לתוך עיניו של הולמס וענה."מבחינה אסטרונומית זה
אומר לי שיש מליוני גלקסיות וכנראה מליארדי פלאנטות.מבחינה תיאולוגית זה אומר לי
שאלוהים גדול ואנחנו קטנים ולא משמעותיים. ומבחינה מטארולוגית זה אומר לי
שמחר יהיה יום יפהפה." סיים ווטסון את ניתוחו,התכרבל לצד גופו השדוף של הבלש הנרקומן
ושאל: "מה זה אומר לך?"
שרלוק לקח שכטה מהפייפ ובקולו הרך השיב: אלמנטרי מיי דיר ווטסון, מישהו גנב לנו את האוהל"....
