קיבלתי ממנה סמס. "יש מסיבה מיוחדת. אני צריכה אנשים מיוחדים כמוך"
"מה זאת אומרת אנשים מיוחדים כמוני"?
"אתה יודע כמוך!"
"אני לא מבין. אולי תתקשרי אלי?"
"אתקשר אלייך מחר ונדבר."
אני ממתין לשיחה ומנסה להבין למה היא התכוונה. האם סיפרתי לה אי פעם? לא זוכר אבל אולי. היינו ידידים,
עבדנו ביחד וכשהתחתנה גם ישבתי איתה ועם בעלה לא מעט. לא הבנתי מה היא מצאה בו אבל היא הכירה אותו
בניו יורק והייתה אהבה בינהם אז מבחינתי לא היתה בעיה. אבל מעולם לא סיפרתי לה על העולם השני שבו אני משחק תפקיד שמחייב
ברכיים חזקות. לשון מאומנת וסיבולת לקבל הצלפות ועוד. פחדתי שהיא תראה בי סוטה ותתרחק. ממש לא רציתי שהיא תספר גם
למעגל החברים והחברות בקיבוץ. יציאה שכזו מהארון במקום כל כך קטן הוא עניין קטלני...
לא. חשבתי. לא סיפרתי לה. אבל האינטואיציה שלה הייתה מאוד חזקה. אולי ניחשה לבד.
ואם כן, מה זה אומר עליה? מעניין.
לא התאפקתי. שלחתי עוד סמס."נראה לי שזו שיחה שאנחנו צריכים לעשות אחת מול השני ולא בטלפון."
" כן. סביר להניח. תקפוץ אלי לעסק מחר בצהריים ונשתה ונדבר."
אולי מישהי אחרת סיפרה לה?...
למחרת בצהריים. אני שם. אומנם בלבוש קייצי אבל לא לפני מקלחת מרעננת, גילוח ועיצוב הזקן שאני מטפח. מגיע לחנות.
זו הייתה הפעם השנייה שאני מבקר שם. הפעם הראשונה הייתה אחרי שהיא יצרה איתי קשר בפייס. נהיינו חברים ברשת כמובן
ורציתי לדעת מה עבר עלייה במשך שנות הנתק. גירושים,בעל שני, תאומות ופתיחת העסק. אין ספק שהייתה עסוקה. אצלי זה היה המעבר לעיר,
הנפילה שאחרי הפרידה הגדולה, תהליך השיקום העצמי, המאבק העצמי לשיפור, הלימודים, השיפור במקומות העבודה, ניגריה,
מערכות היחסים שעברתי מאז אותה פרידה שלא ממש צלחו. אבל כל זה סופר כבר. היום זה משהו אחר.
"כמה סוכר אלריק?"
"את לא זוכרת? כפית אחת בבקשה."
את כמות החלב היא זוכרת. גם את סוג הקפה. טוב זה ממש לא חוכמה.
" אוקיי טרודי מה קורה כאן לכל הרוחות?"
"סיקרנתי אותך אה? מה אתה חושב שזה יכול להיות?"
חשבתי על כך בזמן שלגמתי מהקפה. אבל לא רציתי לפתוח את הקלפים. עדיין לא.
"טרודי אני די בטוח שזה לא קשור לתקופה שהיית מס 2 שלי. אז מה נהייה? מעולם לא היית מסתורית כזו."
"אני מסתורית? ומה איתך? איך לא סיפרת לי מעולם? חשבתי שאני חברה שלך."
"אל תגידי לי שלך אין סודות משלך. לא סיפרת לי הכל בחיים שלך וכיבדתי את זה אז מה את יוצאת עלי פתאום?"
"אלריק תמיד ידעתי שעם כל הידידות, תמיד הייתה איזו מתיחות בינינו. חשבתי שזו מתיחות מינית רגילה. לא חשבתי שזה
משהו אחר עד שפתאום קלטתי את התמונה בבהירות. זה לא שרצית את התחת שלי במובן הזיון, רצית אותו במובן הסגידה.
רצית לנשק אותו כל הזמן הזה! ונראה לי שאתה עדיין רוצה."
שתיקה רועמת. אני כולי סמוק. שכחתי עד כמה הבחורה הזו ישירה כל כך. שוברת כל טקט מתי שזה לא נוח לה.
" המסקנה שלי אלריק נבעה מחשיבה על כך במשך לא מעט זמן. כי לא הצלחתי לקרוא אותך. בקיבוץ שמרת על פרסונה
מאוד נקיה. הרושם היחיד שעלה ממך היה הרדיפה שלך אחרי החצאיות הרוסיות. הבנתי את זה לגמרי וגם היה לך סיפור מדהים
עם אחת מהן. מעולם לא הבנתי למה לא התחתנתם אבל מילא. אחרי שעברת לעיר הקשר התנתק אבל לפני 10 שנים ראיתי אותך באיזה מועדון
ביפו עם אותו מבט בעיניים שזיהיתי אותו. המבט הזה של למצוא מישהי שמתאימה לך. רק שגם אתה וגם אני יודעים על איזה מועדון מדובר
הלא כן? אי אז נפל לי האסימון בצורה סופית"
המרצע יצא מן השק. אבל עדיין ניסיתי להתנגד.
" טרודי מה פתאום היית בקראוון?"
"זיבי קראוואן אלריק. אבל משעשעת אותי העובדה שאתה עדיין מתחמק."
"השפלתי מבטי וקלטתי את כפות רגליה המסונדלות. אותו לק מפתה. אותו מראה שגורם לך לרצות להשתטח."
"אני רוצה תשובה אלריק. ואני רוצה תשובה מעשית."
אני מביט בפניה. שמץ של חיוך. ואז מרימה את ידה. שלופת אצבע ומוריזה אותה למטה. את ההנחייה הזו אני מכיר
טוב מאוד. אני מחליט. בלי נסיונות התחמקות יותר. מה שיהיה יהיה. ואני על ברכי. מניח את הראש עד שאני קרוב כל כך לאצבע הבוהן שלה.
מקרב את שפתיי ומנשק אותה נשיקה יציבה ומלאה. נשיקת התגלות ושקיפות.
היא שותקת. אני ממשיך ומנשק את כף רגלה. התגובה היחידה שלה היא חליצת הסנדל והכנסת כף רגלה לתוך פי.
אני מנשק ומלקק את אצבעותיה. לשוני עוברת על כל אחת מהן ובינהן. היא מוציאה את הרגל ומסתובבת. מרימה שוב את רגלה.
אני עובר לקרסול . לא צריך הכוונות. וגם את זה היא קלטה. ואני חושב. "אלוהים איך היא הצליחה לקלוט אותי?"
חושי השטיח שלי כבר לא מה שהיו אני מגיע למסקנה הזו תוך כדי כרסום קליל של הקרסול.
אני מפסיק לפתע. מתגבר על חשקי. מתרומם ומביט בה . שולף סיגריה ומדליק. שותה קצת מהקפה שקצת התקרר.
היא לא מבינה למה הפסקתי. קצת כועסת על כך ,רוצה לדבר ואני לא נותן לה. מניח על שפתי אצבע מורה לה לשתוק.
"יקירתי אני לא אתן לאיד לשלוט עלי. לא כרגע בכל אופן. אני קצת יותר מורכב ויותר חזק. לא כל אישה משפיעה עלי כך.ברכותי.
הצלחת להוציא אותי מהאיזון שבניתי ולרגע וחשפת אותי. עכשיו אספר לך את הסיפור המלא ומשם נמשיך. אבל זה דורש עוד קפה.
ואולי גם עוד משהו קטן לטבל אותו.
היא מבינה אותי וניגשת לדלת הכניסה ונועלת אותה. הופכת את השלט. החנות סגורה.
אנחנו יושבים במשרד שלה מאחור. יש שולחן קפה עם כורסאות נוחות. מזגן אפקטיבי ומסלק חום מיותר. מקום טוב להמשך השיחה.
אני מוציא ג'ויינט מדליק אותו ומציע לה. היא מסרבת בחיוך. הפסיקה לפני שנים.אבל מביאה לי מאפרה.
"עכשיו ספר. אני רוצה לשמוע."
סיפרתי על האבולוציה של הנישלט. סיפרתי לה על חוויותי הראשונות בגיל הילדות. משחקי הרופאה והחולה ,סיפרתי
לה על מישהי שהעליתי אותה לדרגת אלוהות בילדותי. הקראש החזק מכולם לפחות באותה תקופה. סיפרתי לה על ההשפלה
הנוראית שעברתי בסיום התיכון. ועל הרגשות המוזרים שעלו בי כשהייתי חשוף כל כך בפני כל כך הרבה אנשים. מצד אחד רצון למות.
ומצד שני תאוות חרמנות טוטאלית מעצם אותו רגע משפיל. על התקופה הצבאית שבה התחלתי ליישם את הפנטסיות
שלי בעזרת אותה תיירת גרמניה שמצד אחד לימדה אותי את אומנות הליקוק ,ומצד שני גם לימדה אותי לקבל את הסטראפ הראשון
בחיי. כשסיפרתי לטרודי על בתוק הבתולים שלי ראיתי את עינייה מתרחבות לרגע. ואז היא לקחה את הג'ויינט ושאפה ממנו.
הממ אולי היא לא כזו מנוסה...
סיפרתי לה איך בתקופה של הקיבוץ היתה לי מערכת יחסי שליטה עם אחת מהעולות שידעה דבר אחד או שניים על העולם הזה.
סיפרתי לה איך בתקופה שעברתי לעיר, התחלתי לפתח מעגלי חברים המכונה המשותף להם הוא איכות שלהם כבני אדם, והרצון
להתנסויות שונות ומשונות. סיפרתי לה על לילית, על נייט, על מרשה.
" כן טרודי. המסקנה שלך הייתה נכונה לכל אורך הדרך ובמידה מסויימת אני חש הקלה מזה שאת יודעת. וגם זה נכון, מעולם לא רציתי לזיין
אותך. אבל כן רציתי לסגוד לך במלאות כי חשבתי שיש לך את זה ואני שמח שצדקתי. אבל מעולם לא הייתי מעלה את זה
מיוזמתי. לא הייתי מוכן להרוס את הידידות שלנו בשום אופן. לא הייתי מלחיץ אותך בחיים."
היא קמה , ניגשה אלי ורכנה לעברי. חופנת אות ראשי בידיה מסתכלת עלי עם העיניים הירוקות המדהימות שלה ואז היא מנשקת
אותי על מצחי. נשיקה ארוכה מטביעה את שפתיה ואני מרגיש מכוות אש ולא רוצה שההרגשה תיפסק.
"אתה ג'נטלמן אמיתי אלריק. והאינטליגנציה הנפשית שלך צדקה גם בעניין הזה. אז לא הייתי יכולה להכיל . היום כן."
היא חוזרת לכורסה שלה. אני מדליק שוב את הג'ויינט ושואף אותו. אומנם מרגיש הקלה אבל זו שיחה שגבתה ממני
כוחות נפש. אני בטוח שגם לה.אני ממתין בשקט. ואז אני נזכר במשהו. בסיבה שבעטייה נפתחתי כל כך אליה.
"עכשיו תורך טרודי איך את התחלת ללכת בדרך השחורה?" אני שואל ומחייך חיוך רחב.
היא פורצת בצחוק. "הדרך השחורה? מעולם לא חשבתי על זה ככה אבל אין ספק שהדרס קוד מתאים.
אני אספר לך על זה אבל זה יהיה בזמן אחר. הזמן לפחות היום הולך ומתקצר."
" בעסה. אבל אמתין. בכל מקרה יש איזה סוג של מסיבה? הזכרת משהו בעניין?"
" כן אלריק. זה מה שאתה חושב ואולי גם חושק. מסיבת פאמדום עם הרבה הפתעות. ואני מחפשת לי מלווה איכותי
בעלי לא בעניין אבל מודע וכמובן שמכבד. ואני חשבתי על כמה אנשים אבל החלטתי לבדוק את ההשערה שלי לגביך.
שמחה שצדקתי."
"אני בעניין של המסיבה וגם של דברים שמעבר."
"אתה בטוח אלריק. האם אתה מוכן לזה? לדבר האמיתי שיהיה בין שנינו? זה לא קל אתה יודע.."
"גבירתי טרודי. החיים לא קלים אבל יכולים להיות מהנים מאוד לשני הצדדים."
היא ניגשת לשולחנה ומוציאה ממנו חגורת צניעות. קצת נרתעתי בהתחלה. נשמתי עמוק והחלטתי שאני הולך עם זה עד הסוף.
קמתי והסרתי את בגדי עומד מולה עירום בפעם הראשונה אי פעם. היא ניגשת אלי ידה חופנת את אשכי. מוחצת אותן קלות
ומסתכלת עליי.
"הן שלך גברתי לעשות מה שתרצי כמו גם שאר גופי כמו גם נפשי."
"מובן מאליו."
היא נועלת אותי. תחושה מוזרה ולא כל כך נוחה. היא ממשיכה ללטף את אשכי. מעלה את ידה לחזי צובטת את הפיטמה שלי בחוזקה.
"עצום את עינייך חמודי שלי. " עוצם.
אחרי דקה. "אתה יכול לפקוח אותם. " היא עומדת מולי עירומה במלא הדרה אוחזת בקולר.
" כשאנחנו לבד או בנסיבות מקלות, מהו שמי אלריק?" והיא עונדת את הקולר על צווארי.
" מיסטרס? אני שואל ונושם קצת בכבדות.
"תשובה נכנה אלריק. מגיע אליך גזר קטן."
והיא מסתובבת ורוכנת קצת על שולחנה. " התחת שלי מחכה כבר הרבה זמן ללשון שלך יקירי. הגיע הזמן שהם יפגשו סוף סוף. אינך חושב כך
נשלט יקר שלי?"
התשובה שלי כבר אינה נשמעת. אבל היא מרגישה אותה היטב ומחייכת.
טוב. גם אני ....
