מחשבות של יום יום

ביקום המדהים של פרנק הרברט , ביקום של חולית נמצא מסדר רב עוצמה של נשים

שנקרא בנות גשרית. מוצא המסדר במכשפות של רוסאק .קבוצת נשים בעלות יכולות על טבעיות

שגם הן הצטרפו למלחמה של האדם נגד המכונה שנקרא כאן בשם: "הג'יהאד הבטלריאני".

המסדר המשיך להתפתח ולשגשג. חלק ממטרותיו היה תכנון גנטי ויצירת שושלות כשהשיא היה

בספר חולית עם הופעתו של פול אטריאדס. אחרי שלטון פול ובמיוחד בנו לטו השני, המסדר היה

כוח דומיננטי בגלקסיה בזכות מצבורי סם המרקוח שבלעדיו אין אפשרות למסע בחלל במהירות הגבוהה

ממהירות האור. כן ידידיי אני מדבר על ההארד קור של המדע הבדיוני למרות שאני למעשה מכוון למשהו ספציפי.

נחזור לבנות גשרית. חלק מהכוחות שלהן היו פיזים. יכולת הפרא-בינדו היא יכולות להילחם במהירות מאוד גבוהה

היכולת להשתמש בקול בצורה מיוחדת על מנת לגרום לאלו השומעים אותו לציית להם. ובעזרת הסם יש להן יכולת

לזהות אם אנשים משקרים להם או לא.

לאחר שהנשים הללו צורכות את תמצית הסם (מי החיים) יש להן את היכולת לתקשר עם בנות גשרית קדומות יותר שמתו

מזה עידן ועידנים. למעשה שרשראות רבות של חיים נמצאות בגופן והן יכולות להעלות דמות אחר דמות ולשוחח איתה.

אני לא בן גשרית ואין לי את היכולת הזו. ואולי כן?

שלשום בבוקר הצלצול להשכים החל לפעול. סגרתי את הסלולר וקמתי לצחצח שניים. מסתכל במראה ורואה את פני.

הפה המשתפל מטה. עיניים רדופות, עוד כמה שערות לבנות. ואני באמת שואל את עצמי למה אני בעצם ממשיך?

האקדח מזמן לא ברשותי אז אני מתחיל לחשוב על כמה זמן יקח לי אחרי שאחתוך איזה וריד,ואיך אני נמנע מלחתוך גיד על

הדרך, מה שימנע ממני לדמם למוות וגם ימנע ממני שימוש ביד בעתיד.

פתאום אני שומע בקול רם: "אידיוט!!"

לרגע לא מבין. בודק אם מישהו נכנס בטעות לדירה אבל לא...

"אתה לא רק אדיוט, אתה גם מטומטם.."

עכשיו אני בטוח שהשתגעתי. מאיפה הקול המוכר הזה יכול להגיע. הרי הוא נקבר יומיים קודם .

"יואב? " אני שואל בקול רם?

"מה אתה צועק? מאיפה אתה חושב שאני מדבר אליך? הרי אני חי רק בזכרונות עכשיו שכחת?"

WTF

"יאללה קום אין לך יותר מדי זמן. שרותים ומקלחת ויאללה לעבודה?"

חוזר לכיור שירותים. מסתכל לתוך עיני במראה ואני מזהה שביב של שיער אדום. אללה יוסתור.

אני באמת משתגע. אבל אם כבר , אז כבר. נזרום.

הולך ומכין לי קפה. מדליק מגולגלת חוקית ועוצם את עייני. נאנח כשאני לוקח שלוק משניהם.

"איך? טעים?"

"הקפה או הסיגריה?" אני שואל באילמות ומחייך.

"איזה חולירע. שניהם,בטח ששניהם"

"או יואב אתה לא מבין כמה זה טעים"

מבול של קללות בצעקות של שקט.

"נו אלריק. אתה מתכוון לסוע לעבודה?"

לא יודע יואב. הסכין דווקא די קורצת לי. נגמר לי אתה מבין?"

שתיקה קלה ואז הוא פולט מילה אחת. "סיסי"

אני כועס. " חתיכת חולירע צא לי מהראש. נגמר לי מהחיים האלה. הם פשוט לא שווים את

זה. בטח לא אחרי השבוע המזויין הזה."

" נו בטח תשתמש בי כתירוץ. ממש בוגר. נראה לך שזה מה שאני רוצה?"

"נחש מה , אתה מת. מה אכפת לי מה אתה רוצה?"

"אני כאן לא?"

נקודה.

קם והולך לעבודה. מרגיש טיפה יותר טוב אחרי השיחה הפנימית הזו. יואב לא באמת הלך

ממני. רק שינה מצב צבירה.

אני יכול לחיות עם זה. למרות הגעגוע.

בן גשרית....