מחשבות של יום יום

כבר חודש מאז שיואב נפטר. חודש לא קל חודש שבו בחנתי את עצמי 

וגם שפטתי את עצמי. לחומרה אך באובייקטיביות אני חושב.

אני רווק בן 48 מזדקן, ללא הצלחה ממשית בחיים . ומרגיש כאילו

יש לי טעם רע בפה כל הזמן. הלב התאבן. רגשות שעולים,אני מעלים אותם

ובסך הכל חי כמו אוטומטון. כמו דרון מהבורג קולקטיב. נדרש משהו קיצוני בשביל לשנות את זה.

בקצה השני, מהצד השני של המראה היא מחכה לי.

שוט ביד אחת. ומחתה מלובנת ביד שניה.

I AM GOING TO BE BRANDED.

זה הולך להיות קצת ארוך גבירותי ורבותי. אנא. ארגנו לכם

את הרעל שאתם אוהבים. בין אם זה וויסקי או ג'ויינט,סיגריה או קפה או שניהם. 

2008.

הוזמנתי למסיבת מלכות עבדים על ידי מלכה בתשלום שהייתה ידועה באותו זמן כבעלת מוסד

סאדו מאזו בתל אביב. הוזמנתי כי אותה מלכה הכירה אותי הן מסשנים משותפים וגם מארועים

שונים שבהם השתתפנו .היינו ידידים.

המסיבה התחילה בצורה האופיינית. התכנסות, קצת מנצ'וסים, יין או אלכוהול אחר. מה שנקרא חימום

הערב. 

ראיתי אותה מרחוק. שמלה ארוכה אדומה. הדוקה ומבליטה את גופה הדק והחינני. שיער בלונד אמיתי עד

כתפיה. ועיניים כחולות חודרות. רואות אותי ויודעות. היא קוראת אותי כספר פתוח.

אני ניגש אליה. מציג את עצמי. אנחנו מדברים בשקט. ולא עוברות חמש דקות עד שאני נמצא על ברכי.

היא מפנה את גבה אלי ואני מוצא את עצמי מנשק את ישבנה. דרך השמלה כמובן למרות שמאוד הייתי

רוצה את זה אחרת. וככה אני במשך זמן ממושך. צמוד אליה. מריח את גופה המבושם ומנשק את ישבנה לעיניי

כל הנוכחים. שתיקה השתררה ואני שומע רק את קולה המורה לי להמשיך.

לאחר זמן מה היא הורתה לי להפסיק .גחנתי והשתחוויתי מולה. ראשי קרוב אל רגליה. רגל אחת שלה מורמת

ונוחתת על ראשי. מצמידה את פני לרצפה ועקבה חזק מאחורי הגולגולת שלי. החתמה מנטלית....

אוי מה שעברתי תחתיה. 

למחרת נפגשתי איתה באותו מוסד. באותו מעמד היא נתנה קילרה אותי. מאותו יום ובמשך תקופה ארוכה הייתי

משוייך רק לה. באותה תקופה היא הייתה מופיעה כמלכה במסיבות סאדו בעיר. רצתה אותי כשותף שלה לסשן פומבי

לא הייתה לי בעייה שתסשן אותי מול כולם אבל מה לעשות שאני יותר דומה לקווזימודו מאשר לבראד פיט.

אז היא ויתרה לי בפומבי . כאשר ראיתי שהיא קצת עייפה ורצתה לשבת, תמיד הייתי שם לשמש לה ככיסא. 

מעולם לא הייתי רחוק ממנה על מנת להופיע מיד כשהיא נקשה באצבעותיה. אנשים שהכירו אותי קודם במסיבות

הללו הופתעו מהתנהגותי הנוכחית אך לי היתה הזכות והגאווה לשרתה.

היא החזירה את סאב אלריק לחיים . דרך השליטה,דרך ההשפלה והריגוש בכך. דרך הכאב.

אך כמובן ששום דבר לא נמשך לנצח. לשנינו קרו דברים שגרמו לפרידה אחת מהשני. היא שינתה כתובת ונעלמה

ואני גם כן . החיים מובילים אותי לכל מיני מקומות בחיים.

הקשר נוצר בחזרה דרך הפייסבוק כמובן. באותה תקופה כבר חזרתי מניגריה. זה היה ב2012 בקיץ. נפגשנו שוב 

פעם אחת כשהלכתי לבקר אותה בצפון. לשם העתיקה מגוריה. בעקבות מקרה שקרה לה,היא התרחקה מעולם השליטה

ועברה חוויה טראומטית. כשפגשתי אותה היו לה עדיין צלקות נפשיות מהעניין. ואני שלא היכרתי אותה בסטייט אוף מיינד הזה

לא יכולתי להכיל.

הפסקה של שלוש שנים...

יואב אמר לי משהו כמה שבועות לפני שנפטר. הוא אמר לי ללכת בעקבות לבי ולא להיות לבד.

ואני אלריק. ואני גם השם ההוא מהעולם הווינילי אבל בסופו של דבר יותר מכל אני סאב אלריק.

ומן הראוי שלסאב תהיה מיסטרס לשרתה,לאהוב אותה. להעריץ אותה.

רק אחת הייתה מוכנה להכיל אותי בצרה הזו. אותה אחת שלמענה אעשה את כל יכולתי.

היא גרה בצפון הרחוק. אבל עדיין בישראל. החודש איני יכול לפגשה מסיבות שלא קשורות לנושא.

אבל באוקטובר ניפגש. באוקטובר נחדש את מה שהיה בעבר. היא רוצה בזה וגם אני רוצה בכך מאוד.

אני הולך לתת לה במתנה(אחת מיני רבות אבל אחת הקשורה לנושא) חגורת צניעות. אני רכושה. ומבחינתי

זהו הגיוני ולגיטימי. רק לה יהיה מפתח. 

ביקשתי ממנה עוד דבר אחד. ביקשתי שתטביע בי את חותמה. היא התרגשה ואני התרגשתי. כיוון ששנינו

יודעים שמכאן אין דרך חזרה. מבחינתי יותר חזק מחתונה קתולית. 

והיא הסכימה.

מתישהו גם נחיה ביחד. זהו תהליך ארוך וקשה אבל אם רוצים משהו כל כך, אז זה יקרה.

בטח לרובכם המוחלט זה נראה פסיכי לגמרי ואני מבין את זה.

אבל לראשונה מזה הרבה זמן אני מרגיש יותר טוב. מרגיש ששווה לחיות ולסבול בעולם הפסיכי הזה.

אף אחד לא יקח את זה ממני.

סאב אלריק.