מחשבות של יום יום

עוד יום עובר. אותה רוטינה מעצבנת.עבודה ועוד עבודה
ובסוםו של יום אני מגיע לבית קר.בית של רווק.
אני שונא את הדירה שלי.לא מוכן להשקיע בכלום.
למה?האם זה יועיל במשהו? האם זה ישנה משהו?
הרי גם ככה אני רואה את החיים דרך פילטר שחור.
והייתי מסיים אותם מזמן אלמלא מספר קטן של אנשים שמשום מה יהיה להם קשה מדי.אבל טחנתי את זה כבר.
והקילור שלי גם הוא יותר מדי ווירטואלי ופחות מדי ממשי.אני מתחיל להטיל ספק אם הוא יתממש אי פעם.ואולי לי זה לא מתאים לשמש בסאב למישהי
שיש לה חבר.זה משאיר אותי רק עם הכאב בלי
אהבה.איך אפשר לעשות את זה לעזאזל?אני
זקוק למלכה וחברה.אחת שגם תדע איך לזיין אותי,אבל תרצה שגם אני אזיין אותה.
אחת שאחרי סשין תשאר איתי,ןלא תלך כי יש לה משהו שמחכה לה והיא לו.
חבר טוב שלי מתחתן.אני שמח בשבילו.אבל האמת היא שאני לא כל כך מתלהב להגיע לחתונה שלו.
יש לי ארוע משפחתי בסוף השבוע.ואני שוב פעם עושה את מה שנדרש ומגיע לארוע,למרות שהדבר היחיד שהייתי רוצה לעשות כרגע זה להכנס לים
ולשחות הכי רחוק שאפשר.אני מרגיש רע נפשית.אני מרגיש רע גופנית.אני מרגיש רע.
ככה זה אצלי בקיץ. ככה זה אצלי גם בחורף.
ככה זה בעונות המעבר.
פילטר שחור כבר אמרתי?