בדד-ס"מ (חיי בארון הבדס"מ)

במסגרת עבודתי יצא לי במשך כמה שנים להגיע לחו"ל, לפעמים מספר פעמים במשך השנה. היעד העקרי בחו"ל היה ניו יורק. כמובן שניצלתי את שהותי שם לטיולים והיכרות עם העיר המדהימה הזאת. באיזה שלב התחלתי לחשוב שבטח יש לניו יורק מה להציע גם בתחום הבדס"מ. בעידן האינטרנט היה קל מאד לברר את זה. כמה לחיצות מקש וגיליתי שיש בעיר כמה מועדוני בדס"מ מעניינים. היות ובד"כ נסעתי לשם לבד לא הייתה לי בעיה לצאת למועדון כזה גם אם זה אומר לחזור לחדר לפנות בוקר. ואכן היה מאד מעניין שם. בקרתי ב-2-3 מועדונים כאלו אחד מהם היה ה-PADDLES. מגיעים עם הרכבת התחתית לאזור הדאונטאון, בניגוד למועדון היחיד בישראל – שם אין בעיה לגברים להיכנס לבד. עלות כרטיס כניסה כ-50 $. מספר חללים אפלוליים , בכניסה בר עם משקאות וכיבוד קל, מוסיקת מועדונים ברקע, מסתובב קצת ברחבי המועדון בכל חלל יש כמה מתקני בדס"מ, מתקני קשירה צלבים כלובים וכו'. לקראת חצות המועדון מתחיל להתמלא חלק מהאורחים בודדים וחלקם מגיעים בזוגות. הזוגות בד"כ מגיעים עם תיק או מזוודה בהם מאוחסנים "כלי המשחק" שלהם – שוטים, חבלים, ספנקרים ושאר אביזרים משעשעים.  הזוגות תפסו מקום בפינות שונות של המועדון והחלו בהתארגנות לסשן שכללה הפשטה חלקית או מלאה של הסאב, קשירות  באמצעות חבלים או אזיקים, אלו שתפסו את אחד המתקנים השתמשו בו לקשירות, הכלים הוצאו מהמזוודות והתרמיים ונערכו באיזור , בתום ההתארגנות החלו הסשנים – והם נעו מהקלים בהם המאסטר משכיב את הסאב על ברכיו וחובט בישבנו בעזרת הידיים ו באמצעות פאדל  ועד סשנים קשים ואקסטרימיים שכללו נעיצת קרסים באזורים שונים בגוף, קשירות מסובכות והצלפות אכזריות. מסביב לכל איזור סשן כזה התרכזו קהל הצופים שהיו ברובם אלו שהגיע לבדם. לזוג שהיה עסוק בסשן נראה שלא הפריעה הצפייה, הם היו שקועים בעולמם וחלקם נראו כאילו באו בעיקר בשביל קהל הצופים. .מבין הביקורים שלי במועדון זכור לי במיוחד סשן עם בחורה צעירה ויפה מאד, המאסטר שלה הפשיט אותה עד לתחתונים וחזייה, הושיב אותה על ברכיה עם הידיים על העורף מול אחד הקירות והלך, היא המתינה לו כך ללא תזוזה כרבע שעה, כשחזר הוציא הנתיק שוט והחל בסשן הצלפות. היה משהו במראה שלה, בתנוחה בהבעות הפנים שנשאר חרוט בזיכרוני שנים רבות אח"כ. לעיתים נדירות שיתפו המאסטרים את קהל הצופים בסשן באחד מהפעמים האלו, אזרתי אומץ וביקשתי רשות לגעת בשפחה שהייתה קשורה לאחד העמודים. המאסטר אישר לי והתרגשות רבה שלחתי את יד אל החזה שלה ולחצתי על הפטמה. לעיתים קרובות שמעתי שם עברית , היו כמה מלכות מאיזור ת"א שהגיעו לשם לביקור וגם סתם צופים כמוני, מוזר היה לזהות שם חרדים שהגיעו כמובן ללא כיפה אבל הזקן והפיאות די הסגירו אותם. אם לסכם הביקורים האלו היו חוויה מרגשת מאד שחבל שאי אפשר לשחזר אותה גם בארץ