שלום לכולם, אז יום אחד קמתי והחלטתי לכתוב בלוג. זו פעם ראשונה שאני מנסה לכתוב דבר כזה, עד היום כתבתי מעט מאד ברשתות חברתיות. לא יודע מה בדיוק עורר בי את החשק זה, אולי זה תחליף לטיפול פסיכולוגי שהייתי צריך כנראה לעשות מזמן, אולי סיבות אחרות שעדיין נעלמות ממני. אני לא ממש יודע אם יש כללים או דרך מסוימת לכתוב בלוג, אני פשוט מנסה, זורם, ונראה מה יצא... גם הגדרת הנושא של הבלוג לא ממש ברורה לי, זה בעצם איזה סיפור אוטוביוגרפי שלי שמתמקד בתחום מסוים בחיי, תחום הקשור כמובן לאתר בו בחרתי לפרסם. הייתי קורא לזה משהו כמו "חיי לצד/בצל ה-BDSM " זהו סיפור של נער בשנות ת ה-70 שלצד ההתבגרות המינית הרגילה מגלה שהוא צועד במסלול קצת שונה, משהו שבחברה של אותם זמנים מגדירים כסוג של סטייה. בשביל הנער זהו עולם מרתק ומפחיד, מושך ומאיים, והוא מתמודד אתו בעצם לבד. אז יהיו סיפורים וזיכרונות, יהיו מחשבות הרהורים וחשבון נפש ואני מאד אשמח לקבל מכם תגובות, אולי גם מכאלה שעברו חוויות דומות לשלי.
(מייל adip2000@walla.com טלגרם @adip2000)
אז אולי קצת רקע לסיפור העלילה, נולדתי וגדלתי בשנות השישים בשכונה תל אביבית, מה שכונה הצפון הישן, גדלתי במשפחה דתית לאומית המפד"ל של פעם, רוב השכנים היו חילוניים אך כולם הסתדרו עם כולם. שכונה שברוב הזמן הפנוי שיחקו הילדים ברחוב, בגינה ומעט גם בבתים. למדתי בבי"ס דתי אבל רוב החברים בשכונה לא היו דתיים. הסתדרנו מצוין.
תחילת שנות השבעים הילד מתחיל להתבגר, גם מינית יש כמובן סקרנות לגבי כל העולם המסתורי הזה של יחסי בנים-בנות. אבל איפה אפשר למצוא תשובות או תוכן שיענה על סקרנות זו? במשפחה דתית כמובן שאי אפשר לדבר עם ההורים, בבית הספר אף אחד לא חושב שצריך לתת שיעורים בחינוך מיני, הכתות עדיין מעורבות אבל הקשרים עם הבנות די תמימים. בין הבנים מתחילים קצת דיבורים בסודי סודות אבל רב הנסתר על הגלוי. הטלוויזיה הישראלית בחיתוליה, ערוץ אחד בשחור-לבן והדבר הנועז ביותר שאפשר לראות בו ,זה את קריינית הרצף בשרוולים קצרים. מכשיר הוידאו עדיין לא הומצא ועל מחשב אישי או אינטרנט עדיין לא החלו לחלום. בקיצור תשובות ותוכן מיני מסוים אפשר היה למצוא רק במדיה הכתובה, ספרים, עיתונים, מגזינים מהארץ ומחו"ל. שם בעצם התחלתי לגלות דברים על העולם וגם על עצמי.
מגיל מאד צעיר אהבתי לקרוא ספרים, היינו מנויים בספרייה פרטית לא רחוק ממקום מגורינו וכמעט כל שבוע הייתי מחליף שם ספר. אחד הספרים שלקחתי היה מסדרת ג'יימס בונד. אני כמעט לא זוכר דבר מעלילת אותו הספר, אבל את הסצנה הבאה אני וכר כאילו קראתי אותה אתמול: ג'יימס בונד נופל בשבי אויביו, מתעורר מעלפונו ומוצא את עצמו עירום ידיו ורגליו קשורות לכיסא שמשטח הישיבה הוסר ממנו, מולו יושב החוקר כשבידו אלה כבדה, כשג'יימס בונד מסרב לענות על שאלותיו הוא מניף את האלה מתחתית הכיסא כלפי מעלה ופוגע באשכיו שהיו תלויים בחופשיות, ג'יימס בונד מתעלף בשנית, ואילו אצלי החלה סדרת תחושות משולבת בתגובות גופניות – התרגשות, זיקפה, עונג, חיכוך, סחרור, דופק מואץ, וסוג מסוים של התפוצצות ופורקן... כיפק היי שלוש פעמים הידד... גיליתי את האורגזמה וגם את מה שמעניין אותי בדרך אליה. הערה אגב , היום כשמשתמשים במושג 'לעשות ביד' הכוונה בעיקר לאוננות תוך כדי צפייה במסכים, אצלי, בתחילת הדרך, זה התבצע תוך שכיבה על הבטן, קריאה בספר או בחוברת וחיכוך במזרון, לא בדיוק 'לעשות ביד'. בילדותי סבלתי מאסטמה והייתי פעמים רבות מצונן, ליד המיטה שמתי מגבת קטנה ששמשה לקינוח האף, ולפעמים גם לדברים נוספים. עד היום אני תוהה אם אמי חשדה בכתמים על המגבת שהם לא רק מה שהיו אמורים להיות...
המשך יבוא...(בעוד כשבועיים בשל נסיעה לחו"ל)
