מתוך המחילה עולה לה מחילה
לא ידעתי מעולם אהבה רגועה
קרקע יציבה
כזו שאינה נשמטת מעומס הכבידה
אדמה שמקבלת את זרעי המיוחד אל תוכה
השבר והמיצר מעניקים לי חופש
בו אוכל לחקור
לגלות את עצמי
לתקן את האור
לגעת אותי בעדינות ולאט
בלי הצורך לאונן ולגמור
מבקשת אותי לחיות ללא התרסה
בלי שינסו מייד ליישר,
להנדס אותי לתוך חוקים סחיים
שיתאימו לדעות האחרים
לחנך אותי
להציל אותי
לשפר אותי
למקם אותי
לקדם אותי
ליישר אותי
להחדיר בי מה נכון
ומה אני אמורה להיות
התפרים מגלידים
השברים מתאחים
ואני חווה בתוכי רגעים
נטולי הצורך להזדהות
ומייד בלי תהליך לשנות
מתעמתת עם הפער המאיים
בין היכולות
ובין מערך ההגנות
בין הגשמי החורק
לרוחני המרתק
בדמיוני אני צופה בי בגוף שלישי
הנה אני תוקעת עוד מקל בגלגלים
מאשימה את הכאב והחיים
בחוסר היכולת להגשים.
ומתוך ההמולה אני נשברת ונשלפת
תתמודדי כעת עם האש שבך ששורפת
המהות הרוחנית בי לוחשת
את מבינה.. יש בך את היכולת המופלאה
לעשות אהבה עם כל מה שרק אפשר
בלי לסנן בין האסור והמותר.
הכאבים הכריחו אותי
לראות מבעד לחומות
לראות את גדלות הנפש
ולא את הבוץ והרפש
הכתיבה פשוט נשפכת
מפרקת מתוכי הבניות
האותיות נדבקות
מפצחות את הצופן
איך עלי לסלול דרך
איך לרפא ובאיזה אופן
כיצד לקבל את שריפת השגיאות
מביטה במראה מספיק זמן
מעבר לדמותי צופה
במשתקף המופלא
בלב הכמיהה
פורמת את סבך המחשבות
זה זמן להרגיש בית
לעשות אהבה
להיות רפויה ונינוחה
בלי לוותר על העוצמה והתשוקה
אין בזה סתירה
רעיון הניגודים קיים בכל
חיידקים מתפתחים בצל
וכשהאור עוטף
גם זבוב לא יתקרב
לא צריך להגן על הלב
ההגנה הכי טובה זו האהבה.
בדוק! ♥
