|
|
|
האמת שראיתי את זה בא.
אני יותר מדי בשבילך כי אני לא מוכן לחיות לפי חוקים שהחברה פה קבעה.
האמת שיש לך מזל שלא פתחתי את הפה - הבחוץ משקף את הפנים, ואם לא הצלחת להסתדר רק עם ההצגה, אוי כמה שהמציאות תהיה לך קשה.
אפילו מפחידה.
אז עכשיו שוב פינית לי זמן ואני יכול לחזור לישון.
והחלק הכי טוב הוא שהבעיה נשארה שלך לפתור; אני זה שעשה לך טובה.
כמה תואם הצבע של הליפסטיק שלי (שכול כך לא אהבת) לשיטת הפעולה שעברה פה.
קוראים לו Dirty money.
תראו
אני מאמין בהפרדת כוחות.
עם כול הרצון
(אני בטוח)
(שלכולנו יש מחשבות והשקעות שלא קשורים בעולם השליטה)
יש הבדל בין רצינות ומשחקים
וכמובן
בין תשוקה לאובססיה.
לי יש בעיה עם אובססיה.
אה
וגם שקרנים ללא בסיס.
לכאלה פשוט גוזזים מהר את הכנפיים, ובמקרה הטוב צופים בהם משתנקים על האדמה החמה.
כן, הרבה זמן לא הייתי.
אז מה?
בערמת השחט שלי אין באמת מחט.
אז לפעמים אני קצת תוהה
אם פשוט לשרוף את הכול עד היסוד
ולהמליח את האדמה החרוכה.
עדיין בא לי להניב פירות
אבל הזרעים שלכם לא נובטים; לדעתי אפילו לא באמזונס.
*הודעה לכלל הציבור : החלפתי קיק. מחפשים אותי? שלחו הודעה פה ואתן את הניק החדש.
די.
די לשחק אותה קורבן.
אז ככה באלי, מה יש?
מה חדש?
רק בישבילך אני מה שאני לא.
אז עד כמה אפשר?
להתפלש בדם של עצמך?
לא חסרים לך גפיים.
ואתה לא קורבן של אף אחד.
אולי רק של עצמך.
כמו כולנו בעצם.
כן, כן.
אני (שטן), יש לי כוח אין סופי.
ובכול זאת
אתה.
לא.
קורבן.
לא אותך אני בוחר להקריב.
אם חלוף הזמן חלפה ההרגשה
וכרגיל אני שואל שאלות
האם זה ככה ביחס להכול?
כי פעם זה היה יותר מעניין
אבל אולי? כי הייתי בלהט של הרגע
או אולי?
כי האש אצלי נכבת מהר?
הרי...
זה ככה גם עם השמש שלי
וזה ככה גם עם הלהט שלי
אבל
האם יש משהו
שישרוף...
עד לסוף שלי?
קוראים מילה
בחלק מהזמן בלי להבין את המשמעות
וממשיכים בסדר נכון
כדי לכתוב עוד מילה
בלי להתייחס למציאות.
•
אני יודע בגדול מה אני רוצה; עצם המחשבה היא כה קלה.
אבל קשה לראות בעיניים ברורות דרך יותר משלושים ושש הודעות.
איך מתוך כול זה יודעים את מי לקדם? הרי למישהו בטוח איכשהו מתישהו מגיע כוכב זהב?
אני רק רוצה שמישהו יכין לי קפה בבוקר, למרות שאני בכלל לא אוהב.
את יודעת מה עשית לי, כלבה שכזו.
מנסה למצוא תחליף לרעיון שאת בעצמך הגית באוזני; אבל לא רוצה אף אחד אחר.
נו אז לאן את בורחת ככה?
גדול לך הקולר או שרחוקה הרצועה?
מה את רוצה? שאיך אני אתפוס אותך?
בכול זאת, לא רוצה להפחיד; אני שטן, אבל לך עדיין אין שלוש ראשים.
אבל נו מה תגידי, כי אם חוזקה את מחפשת רק חכי שאשים את ידיי עלייך.
זה לא בסדר.
לשלול, לשקר, להשמיט או לשכוח.
אם קבענו על דבר מסויים; למה פתאום יש פנים שונות?
לא בסדר.
כמה ציפיות, וכמה אכזבות.
לא יודעת, אבל האכזבות מנצחות.
בלתי אפשרי.
תורידו את הראש ותראו איך הגוף נופל.
נתראה במעמקים; זו ממש לא מטאפורה.
אני עדיין אוחז בסכין, מדברים רק שבועות, אבל אני עדיין אוריד לך את שתי הידיים.
התרופה הופכות אותי ליותר גבוה מהשמיימי.
אבל רגע, אני עדיין אותו חרא.
השמיים איבדו מלאך כשהצטרפתי?
(שטני)
תחזור על החלק בוא אתה אוהב אותי.
(שטני)
תשב ותרגע, אתה לא רוצה לראות אותי סוחט את השטן החוצה.
אתה לא רוצה לראות את השדים שלי בבית שלך.
אתה לא רוצה להתייצב מול הרס בבית המנטאלי שלך.
אני מרחם על אלו שמנסים להציל אותי.
אני רק קיים ליפול כמו הרוח של אלוהים.
החלטתי.
אני שטן.
חשבתי שעם כמות הצלקות שצברתי כבר הייתי אמור להיות רגיל לתחושת האובדן.
אבל הינה שוב זה קורה ואני מלא בחוסר הבנה.
אני לא טוב בחוסר הבנה.
אני לא רגיל לחוסר השליטה. אני לא אוהב אותה.
הרגשת חוסר האונים היא לא בשבילי.
לא להבין למה - זה לא בשבילי.
והחור הזה שנוצר..
בדרך כלל אני סותם אותו במשהו חדש.
בריגוש.
ניתוק והחלפת הרגש למשהו טוב וחדש.
ופתאום עכשיו, גם את זה אני לא יכול, ואני חייב להתמודד עם ההרגשה כשאני לא יודע איך.
אז?
מה עכשיו?
אז אני בולע את הצפרדע. אני לא בוכה יותר.
הריקנות היא חלק ממני; הלא כך?
אני אעשן עוד קצת, אתעלם מזה עוד קצת, ואולי מחר יהיה יותר בסדר.
צריך למצוא דרך לסתום את החור.
