שבירה נפשית

לא הראשון ולא האחרון שיגיד לכם, ת.ל.ד.ו  ל.ק.ר.ו.א.

אני מת להבין איזה חלק ב"מערכת יחסים" קשה להבין כשאתם באים אלי בבקשות כמו "קשר רגשי" וכל מני רעיונות אינטימיים כאלו ואחרים. הרי רשום לכם לבן על גבי שחור. דאגתי לזה.

הבא שבא עם לקסיקון מן הדומה, ישר יועלה לפה, אם לא יקבל פיסת דעת נחמדה ואמיתית.

אה, וגם "מה קורה?" זאת לא דרך להתחיל איתי שיחה. אם הייתי רוצה שיחת חולין על היום שלי הייתי פונה לחברים שלי, ובפעם האחרונה שבדקתי, אפילו מכרים אנחנו לא. אני די בטוח שאתם מחפשים אצלי משהו כזה או אחר, אז גשו לעניין. מילים הן דבר מעניין ואחלה גשר. תשתמשו בהם, מה דעתכם?

- - - 

נו מה אמרתי?!

נולדתי כנוע לה מראש, לאישה הזו שאת חייה אני חי. אף פעם לא היו לי רצונות, ולא כי לא רציתי בהם אלא כי מהר מאוד למדתי לבטל אותם, רק בגלל שאין בסיס להתגשמותם. אני חי בתוכה כצופה מהצד, ומאחור.

היא, אני בטוח, חיה את חייה כרגיל, אולם אני חווה אותם הפוך. אני יודע מה יהיה סופה עוד לפני שידעתי מה בכלל היה מבוך ההתחלה. יודע את סודה ואת הבנתה הסופית, אך למה ואיך אני מגלה רק לפעמים סודות קטנים; מחבר נקודה לנקודה.

ביום היא אומרת שהיא עובדת, בזמן שהיא בעצם ישנה. בלילה היא לובשת מסכה כמו שאין כמותה ויוצאת למן סוג של מלחמה.

בלילה היא בטוחה בעצמה; היא שולטת, מכאיבה, ומרוצה.

אבל ביום אף אחד לא רואה אותה מורידה את המסיכה ונראת כל כך עייפה.

חוץ ממני, רק אני רואה ובוחן הכול מבחוץ אבל מבפנים. אני, אדונתי, הוא העבד המשועבד לך ביותר. לי ניתנה הזכות לראות אבל נלקחה הזכות למנוע.

למנוע ממך לתבוע.

לא ככה חשבתי שיגמר היום שלי. הייתי כבר בטוחה שהתסכול המולד שהרגשתי הולך לישון איתי כפיות כדי לוודא שהוא קם לפני, להכין לי את היום.

אבל הוא הגיע מלא רצון והתלהבות. נראה כי אולי יש בידי חומר טוב לשימוש.

אבל מה כבר אמרתי בעבר?

לא הכול כפי שהוא נראה.

הפעם הכול היה 6/6.

תוך דקות אחדות כבר היתה לי משימה, והוא הכין כוס קפה.

חשבתי אולי יברח כשישמע מה כבר מתרוצץ במוחי. אבל הינה הוא, כיאה על 4, מוכן ומזומן לדרישת אדונתו.

אמרתי לו, לזונה הקטנה הזו, שישחק בעצמו.

"אין לי את כל הזמן, קדימה."

כמתבקש, הרוע המולד הזה שלי רק הלהיב אותו יותר, והשפיכה שלו מצאה את דרכה לתוך כוס הקפה.

אפילו כששמע שהוא נדרש לשתות את כל תכולת הכוס, לא זז ולא נע. ישר החזיק את הכוס אל שפיתיו ושתה בשקיקה.

בסוף אודה לי כי ברור שהיה לו טעים. ואני סיכמתי שבכך שזה כל מה שהייתי צריכה, והשארתי אותו שם לבד להתמודד עם התוצאות.

אותך אני רוצה.

(ומה את רוצה?)

את הטוטאליות ואת הכול. תדברי ותשאלי. תספרי לי ממה את מפחדת.

תאמיני לי אם אני אגיד לך שאני מבינה לליבך? לפחד שלך ולדאגה?

בואי אלי.

בואי נתקדם.

מה את רוצה שיקרה? 

הגלגל כאב כבר יהיה נוכח ביום ראשון. רוצה להיות הראשונה? אני אחכה לך.

רק בואי ותגידי לי.

המטרה הסופית שלי תהיה לקלר אותך לנצח.

*בשבילך, ארי.

He has been still trying although it did not look to his favour.

I've waited to see.

As per always, afraid of wasting my time  while I have so many problems with the  concept of TIME.

Arrived as promised.

Gaze afraid to meet my eyes, no words were said.

Good.

 I gave instructions, and moved on with my day; a pleased smirk plastered on my lips.

Every single thing was taken care off.

I walked around, heels clicking; just to remind him that his royalty was there.

Dropped on 4 and kissed my boots. Thanked me, like he knew he should.

"Are you pleased?" 

"Very pleased."

And off you go.

"Thank you, my queen, thank you."

בדיוק בגלל חוסר מחשבה כזה אני מוצא את עצמי חושב עם סגרתי עיסקה לכול החיים או לחצתי יד עם השטן האישי שלי.

מחשבות שלך לא נוצרות, נאבדות, לא נמצאות. אני חי עם ההשלכות, והמוח שלי לאומת זאת תמיד חושב.

צעד.

שניים.

שלושה.

הרבה.

קדימה. 

אסור לי להאבד בעבר, ההווה עיוור יותר מהעתיד.

תתחיל לחשוב.

קשה לחשוב שדווקא אתה לא עומק בציפיות.

שדווקא לך אני מוכן תמיד לסלוח.

שדווקא איתך הציפיות שלי הן...

ראליות.

Might have found what I've been looking for.

All in one.

(Not)

Who would imagine?

Only your wildest dreams.

(Everything)

Still have to press some point. To make sure of chosen priority.

(Is as it)

Seems like after all, I've found a common ground to it all.

(Seems)

Now the foot prints of blood would be consensual.

אני מפחד להרדם.

סיוטים מעופפים אותי בחיבוק צמוד שמימנו אין יותר לברוח.

הפחדים הכי גדולים שלי עתידים להתגשם, לא משנה איך אחליט לראות את המחר.

עיניים פתוחות או עצומות, אני יודע שאעשה הרבה בשבילך.

אבל.. האם אני חייב רק בגלל שאני יכול? רק בגלל שאני עתיד תמיד לחשוב צעד אחד לפניך?

*Decided to translate my latest*

מה אתה מחפש?

מילה פה, מילה שם.

עונה ב"אחת" בזמן שאתה באמת מחפש שתיים.

ואז שתיים זה כבר לא העיניין; שום דבר לא משתווה לריגוש.

אבל גם זה, בקרוב ישרף; אין טעם לחכות שהשמיים יפלו.

מנסה להחליף מה שלא ידעת שאתה צריך, אתה הולך, ונראה שעכשיו משאיר אחרייך צעדים מגועלים בדם.

תמיד ידעת שיש בך את זה.

אבל עכשיו כשנגעת.. המפלצת רעבה לעוד.