לרגע לעצור – ולנשום
יש רגעים כאלה, שפתאום באמצע היום – אולי בין הודעה להודעה, בין כביסה להדפסה, בין שאיפה לשאיפה – אנחנו מרגישים את זה.
משהו קטן בלב.
קצה של זיכרון. ריח של ים. חיוך של אהוב. אור שמש שמסתנן מבעד לתריסים.
הרגע הזה מזכיר לנו שאנחנו חיים. לא רק שורדים. חיים.
ואז קורה הקסם – אנחנו עוצרים. מרפים. נושמים.
וכשאנחנו עוצרים, פתאום יש מקום. למחשבות יפות. לחלומות ישנים. לתשוקה ליצור, לבנות, לאהוב.
לא תמיד צריך חופשה או שינוי דרמטי. לפעמים רק לשתות כוס קפה בשקט, להביט בעיניים של מי שלצידך, לשים שיר טוב, או אפילו ליצור משהו חדש במו ידיך – כל אלו מזכירים לך שאתה פה. נוכח. קיים.
אני בוחר להזכיר לעצמי, כל יום מחדש – שיש בי כוחות, תשוקות, רעיונות, חלומות. ושמותר לי לטפח אותם.
ואם גם אתה או את מרגישים לפעמים עמוסים, נשחקים, מתרוצצים בין החיים – תעצרו רגע. תנשמו.
העולם יחכה.
אבל אתם? אל תחכו יותר לעצמכם.