לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אני עצמי ואירי

החיוך שאינו נגמר
לפני 7 חודשים. יום רביעי, 28 במאי 2025 בשעה 10:16

לא כל סיפור אהבה נגמר ב"חיו באושר ועושר".
יש סיפורים שנגמרים בדממה. באמצע שיחה. במבט אחד שכבר לא מחזיר אור.

אהבה נכזבת היא כמו ספר שהפסקנו לקרוא לפני שסיימנו – לא כי לא רצינו לדעת את הסוף, אלא כי הסוף כבר ידע אותנו.

היא באה כמו רוח – מלטפת, מסעירה, מרגשת.
אבל גם כשידענו שהשמש שוקעת, לא הפסקנו לקוות לעוד דקה של אור.

נפגשנו בדיוק כששנינו היינו חצי שבורים. חשבנו שנרפא זה את זו,
אבל במקום לבנות – רק גירדנו אחד לשני את הפצעים.

היו רגעים יפים, ברור. חיוך שגרם ללב שלי לדלג פעימה. יד שהחזיקה אותי כששכחתי איך לעמוד. לילות ארוכים של שיחות שנראו כמו נצח.
אבל גם בשיא, משהו תמיד רעד. כאילו הלב ידע – שזה לא יישאר.

ועכשיו, כשהיא איננה – לא בכעס, לא בדרמה – רק איננה…
אני לומד להחזיק געגוע. לומד לתת לאהבה לעבור, מבלי להחזיק בה בכוח.

אבל עם כל כאב, נולדה בי אמת חדשה. הבנתי מה אני מחפש, מה אני מוכן לתת – ומה לא מגיע לי להרגיש שוב.

כי לפעמים אהבה נועדה רק להיות פרק בספר. לא כל הסיפור.
ואולי היא לא הייתה הסוף שלי – אלא רק ההתחלה של משהו טוב יותר.
שלי עם עצמי. של אהבה שלא תעזוב באמצע. של לב שלם.

אני כבר לא מנסה לשכוח – אני לומד להודות.
כי גם אהבה שנגמרה, אם הייתה אמיתית – משאירה בתוכך פרח.
וזה רק עניין של זמן, עד שהוא שוב יפרח.

לפני 8 חודשים. יום שבת, 24 במאי 2025 בשעה 9:40

יש מרפסות שנועדו לתליית כביסה. ויש מרפסות שנועדו לנשמה.

זו שלי – סובבת הבית, צופה אל האופק שלא נגמר. איילים קופצים בעדינות , רוח של אחר צהריים, שמיים פתוחים בלי פילטר, ציפורים שמצייצות בלי לדעת שהן עושות לי מוזיקה בלב.

התיישבתי עם ספר ישן. כזה שהכריכה שלו כבר רכה, ודפיו קצת מצהיבים – אבל כל מילה בו חיה.
ביד השנייה – כוס ערק עם קרח. כי יש רגעים שלא צריך בהם קפה. רק טיפה של טעם אניס, שצריבה קלה שלו מחזירה אותי לילדות, לאבא, לשבתות שהיו פעם.

הכלב שלי שוכב לרגליי. נושם עמוק, שקט, כאילו גם הוא מרגיש שהרגע הזה – קדוש.

ואני קורא. שורה ועוד שורה. לפעמים מרים את העיניים לספוג את הנוף, כאילו העצים עצמם משתתפים בסיפור.
הערק מצנן את החזה, הספר מחמם את הלב – והנוף מרפא את הנשמה.

לא צריך יותר מזה.
לא צימר, לא טיסה, לא רעש של עיר. רק מרפסת קטנה עם כיוון נכון לרוח, כוס אחת של שקט, וסיפור טוב לברוח אליו לכמה רגעים.

כאן אני מוצא את עצמי מחדש. עמוד אחרי עמוד. לגימה אחרי לגימה.

לפני 8 חודשים. יום שישי, 23 במאי 2025 בשעה 8:11


בוקר אחד החלטתי לברוח קצת מהעולם. לא רחוק – רק לפינה הקטנה שלי בטבע.
מקום שלא צריך בו מילים, רק נשימה עמוקה, אדמה תחת הרגליים, ושקט שמדבר יותר מכל שיחה.

הכנתי לי כוס קפה מהביל בפינג’ן קטן, הריח עלה לאוויר כמו זיכרון מתוק.
הכלב שלי, חברי הנאמן, כבר התרוצץ סביבי בשמחה פראית, כאילו גם הוא הרגיש – שהיום, הלב שלי צריך ריפוי.

ישבנו יחד על שמיכה פשוטה, והוא הניח ראש על הברכיים שלי.
שקט. שלווה. ואז – פרפר.

קטן, צבעוני, כמעט דמיוני – עף מול עיניי ברכות שלא שייכת לשום מקום אחר.
הוא עצר לרגע על פרח בר, כאילו גם הוא בא לשתות קפה איתנו.

וככה, בלי שאף אחד יתכנן או ינסה להרשים – נוצר רגע מושלם.
אני, הכלב שלי, קפה חם, וטבע שאומר:
"הכול בסדר. אתה בדיוק איפה שאתה צריך להיות."

בימים כאלה אני נזכר – שהאושר לא תמיד בא ברעש. לפעמים הוא לוחש לנו דרך הרוח, קופץ בזנב של כלב, או מתעופף בכנפיים שקופות של פרפר.

לפני 8 חודשים. יום חמישי, 22 במאי 2025 בשעה 14:03

רגע של אושר – רק אני, הוא, והים
השמש כבר התחילה לשקוע, צובעת את השמיים בצבעי כתום וזהב, והגלים לוחשים ברכות את סודותיהם לחול.

אני דורך יחף על החוף הרטוב, מרגיש כל גרגר וכל רחש. לצידי – הוא. הזנב הכי שמח בעולם, הלב הכי טהור. הכלב שלי.

הוא רץ קדימה, חופר רגע, קופץ לתוך הגלים בלי לחשוב פעמיים – כאילו כל העולם נברא רק לרגליו. ואז עוצר, מסתובב, בודק שאני עדיין שם. תמיד שם.

אני זורק מקל. הוא טס אחריו, נובח משמחה, חוזר עם חיוך בעיניים כאילו אומר לי "שוב! שוב!"
והלב שלי – מתרחב.

כי אין כאן מסכים, אין רעש, אין דאגות. רק ים. ריח של מלח באוויר. כלב שאוהב אותי באהבה בלי תנאים. ורגע אחד מושלם.

ככה נראה אושר. פשוט. נקי. אמיתי.

לפני 8 חודשים. יום חמישי, 22 במאי 2025 בשעה 3:16

 


לרגע לעצור – ולנשום

 

 

 

יש רגעים כאלה, שפתאום באמצע היום – אולי בין הודעה להודעה, בין כביסה להדפסה, בין שאיפה לשאיפה – אנחנו מרגישים את זה.

 


משהו קטן בלב.

 


קצה של זיכרון. ריח של ים. חיוך של אהוב. אור שמש שמסתנן מבעד לתריסים.

 


הרגע הזה מזכיר לנו שאנחנו חיים. לא רק שורדים. חיים.

 


ואז קורה הקסם – אנחנו עוצרים. מרפים. נושמים.

 


וכשאנחנו עוצרים, פתאום יש מקום. למחשבות יפות. לחלומות ישנים. לתשוקה ליצור, לבנות, לאהוב.

 


לא תמיד צריך חופשה או שינוי דרמטי. לפעמים רק לשתות כוס קפה בשקט, להביט בעיניים של מי שלצידך, לשים שיר טוב, או אפילו ליצור משהו חדש במו ידיך – כל אלו מזכירים לך שאתה פה. נוכח. קיים.

 


אני בוחר להזכיר לעצמי, כל יום מחדש – שיש בי כוחות, תשוקות, רעיונות, חלומות. ושמותר לי לטפח אותם.

 


ואם גם אתה או את מרגישים לפעמים עמוסים, נשחקים, מתרוצצים בין החיים – תעצרו רגע. תנשמו.

 


העולם יחכה.

 


אבל אתם? אל תחכו יותר לעצמכם.

לפני שנה. יום שבת, 11 בינואר 2025 בשעה 17:55

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו
לראות את עצמו
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם, נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם
אומרים שאהבה באה רק מליון לאחד
אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי
אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח
אומרים שאשאר לבד
אומרים שאני לא מתאים לחיים
כי אין בי רצון לזהב ויהלומים, אין לי קלפים נכונים
אולי זו החברה שקורסת אם זה לא מקום מתאים
למחפשים של קשת בענן
(למתעלמים) מסימן הזמן
והכוכב שלי היכן? בני אדם אני קיים
בעיניכם אולי אין לי ערך (אבל)
יש לי נשמה, יש לי שיר, יש לי ת'דרך
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם, נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם
לפני עמוד של אש - מאחורי ענן עשן
השארתי עיר מתכת מאחור, הולך לאן?
מקום שבו השמש לא מכוסה בבניינים
מעבר להרים, אל השדות הירוקים
כי יש מקום יותר מתוק מהמקום הזה
שבו יש זמן יותר ארוך - כמה שרק נרצה
מגיע רגע, זה הרגע בו צריך לחשוב
לפרוס כנף לומר שלום, לקום ולעזוב
אל המקום שבו אני יכול להיות עצמי
אחרי אלפיים שנות גלות רוצה להיות חופשי
מעבר אל האופק - שם שרות הציפורים
לשם אני אגיע ועד אז אשיר שירים
כמה שהדרך ארוכה ומפותלת
אני לא עוצר מלכת, לא יכול להפסיק
משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער
הכל הוא הכל אני חייב להמשיך
כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות
אני האש שלא תוכל לכבות
המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק
הדרך ארוכה - ללכת בה זה לחיות
הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם, נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם
כל סוף הוא התחלה חדשה
העצב הוא סימן שבקרוב תבוא שמחה
אני לא במרוץ ולא במלחמה
הראש בעננים, רגליים על האדמה
כמה ארוכה היא הדרך
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם, נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם, נופל וקם נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני עומד איתן עם ראש מורם
כי אני לא אפסיק ללכת
לא אפסיק ללכת

לפני שנה. יום שישי, 10 בינואר 2025 בשעה 16:47

מתהלך בטיילת של נהריה, רעש של הים ושל הבני נוער, אני ושני הכלבים עושים טיול ליילי , האחד כלב בוגר והשני כלב צעיר

רועה אוסטרלי ושיצו שלושתנו מטיילים לנו בכייף . מתבונן בזוגות שהולכים יד ביד והלב שלי נצבט.

שלוש שנים אחרי הגירושים עדיין לא מצאתי את אחת שתגרום להשלמה החסרה

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 26 בדצמבר 2023 בשעה 8:57

חזרתי מוקדם הביתה, קודם כל סידורים בבית

שיחקתי שלוש שעות עם הבלונים גמרתי פעמיים וניקיתי את הבלונים עם הלשון שלי, אהבתי התעודדתי נהנתי.

המשיך עם תספורת לכלב 

ובערב דמיינתי אותך יושבת לי על הפה ומתענגת מתחושת הלשון המענגת על הדגדגן המושלם ואת שפתיי מוצצת את שפתיים כשאת מחבקת את הבלונים שנרטבו כמה שעות קודם לכן

לפני שנתיים. יום שני, 25 בדצמבר 2023 בשעה 10:10

יום של אושר, חזרתי מוקדם הביתה.

יום עבודה מספק בשביל שלוש שעות עד שנפלו המערכות.

ואני עטוף במיטה עם הבלונים חלק מנשק , חלק מחבק , ואחד בצבע צהוב שצמוד לי לזין מחוייך ומענג

לפני שנתיים. יום ראשון, 24 בדצמבר 2023 בשעה 7:00

וואוו, שנה בהחלט מאתגרת

זכיתי להכיר את עצמי מחדש

זכיתי לדעת מה מענג אותי ומה מענג אותך

שנה של הרבה בלונים שעברו עינוגים

שנה של פריחה שגשוג אבל ותקומה

הכי חשוב שהחיוך תמיד על פניי

ואיך השנה תסתיים כנראה עם כמה בלונים רטובים במיטה