"מסרתי אותה
בכאב לב, אבל זה היה חייב לקרות"
"היא היתה מחכה לי בדבקות כשהייתי חוזר
רוכנת על ארבע אל מולי
"בואי"
הוא אומר לי
"תשבי כאן על הברכיים"
הוא מצביע אל עבר הרצפה
אני משפילה מבט ויורדת לרגליו
"את הידיים אל הרצפה
ותיישרי את הגב!
תהי גאה, את שלי!"
אני גאה כל כך אדון שלי
גאה להיות שלך
מאושרת על הזכות להיות על ארבע למולך.
"היא מתרגשת כל כך מהמגע שלי
מתחננת במבט לליטוף
היא כל כך אהבה לחזור לידיים שלי
היא העריכה את האדון שלה
התמסרה אליו בכל כולה"
אני יושבת על הברכיים
עוד לא החלטתי אם מושפלת או מקנאה
אולי מצטערת בכלל שהיא כבר לא איתו
ראיתי ושמעתי כמה הוא דאג לה...
הדרך שהוא היה מחנך אותה
איך שהיא רואה אותו ומתייצבת לכבודו
הקנאה הבלתי מוסברת כלפי כלבה
שמהרגע הראשון שראתה אותי נבחה עלי
"הוא שלי, תזהרי!"
קנאה מתוקה שאין עליה באמת בסיס
חסרת חשיבות
אבל היא קיימת...
הוא מלטף אותי בחום
היד שלו, מטריפה אותי רק כשלעצמה
שרירית וחזקה כל כך
מטיילת בגוף שלי
נצמדת אל רגליו
כל חלק בי שנוגע בו אסיר תודה אליו
אני כאן נשארת
אצלו
אותי הוא לא מוסר
לא מוותר עלי
