שייכת

"בסשן הקרוב תלמדי לציית" אמרה לי גברתי.
ואני כל כך רוצה ללמוד. למחוק את ההתנגדויות הקטנות מהלקסיקון שלי כשאנחנו בסשן.

המפתח מסתובב במנעול, היא נכנסת לדירה.

אני על ברכיי מול הדלת. הגב ישר ומתוח, הראש מורכן כפי שדרשה. קו ישר עובר מבין שדי על בטני עד לכוס. חץ בסופו מצביע לכיוון הכוס. "החור של גברתי" כתוב על הקו. בין שדיי מוצמד בנייר דבק שושן אדום ענקי. פרח שרציתי להעניק לגברתי ולא ידעתי איך.

אני רואה רק את רגליה. אסור לי להרים את ראשי. חיוך מופיע על שפתי כשהיא נכנסת. חיוך של צפיה, התרגשות, אהבה. גברתי בביתי. אצלי בראש גם הבית שייך לה כמוני.

היא אוחזת בפטמותי, מושכת, מותחת כלפי מעלה. אני מרימה אליה את עיני.
"הרשתי לך להסתכל עליי שפחה?" היא שואלת בקול חד.
אני מקללת את עצמי בתוכי. התנועה הייתה כל כך אינסטינקטיבית, וזה סשן ציות. ממלמלת התנצלות, מעיפה את העיניים שוב לרצפה.

אני רואה אותה צועדת לכיוון המקלחת ואז לחדר השינה. מבינה מהתנועות המעטות שאני מצליחה לראות שהיא הביאה איתה דברים מסוימים. לא יודעת מה.

היא חוזרת אליי לבושה חלוק, ומתחתיו מבצבץ לו הסטרפאון. העור שעל הגוף שלי עוקב כולו אחר התנועות שלה.

היא מתיישבת על הספה, מדליקה את הטלביזיה, לוגמת מהקולה שחיכתה לה. "בואי הנה כלבונת שלי" היא פוקדת. היא מניחה כרית על הרצפה ופוקדת שארד על ברכיים מולה.

שני מצבטי פטמות מוצמדים אליי. "אני רוצה את השפחה שלי מודעת לגוף ששייך לי" היא אומרת. "תשכבי על הגב ותרימי את הרגליים".

הכוס שלי פעור מולה בתנוחה הזו. היא מחדירה את אצבעותיה לתוכו. האנחות מטלטלות אותי, ואז תחושת השריפה.

"השפחה שלי הולכת לשרת אותי, והיא תזכור תוך כדי כל הזמן למי שייך הכוס הזה" אומרת לי גברתי. ריח מנטה עולה מהכוס שלי, ריח המשחה שנמרחה עליו. אני נטרפת מהידיעה שהגוף שלי שייך לה, שהיא יכולה לענג או להכאיב לו כרצונה.

אני בוערת והפטמות כל כך מודעות לעצמן עכשיו כשהמצבטים תלויים עליהם. גברתי מוציאה מהתיק שלה בקבוק אציטון, פדים של צמר גפן ולק.

"כלבונת שלי, את הולכת למרוח לגבירה שלך לק על ציפורני הרגליים" היא אומרת לי.

בחיים לא מרחתי לק, ובטח שלא על אצבעות הרגליים. אין לי מושג מה עושים.

גברתי פוקדת עליי לפשק את אצבעות רגלה השמאלית. אני מניחה את האצבעות במפשק מיוחד ועדין שהיא הביאה איתה. נזהרת נורא. לוקחת פד צמר גפן, טובלת באציטון ומתחילה לנקות מאצבעותיה את הלק הישן.

אני משתדלת למהר, לא רוצה שגברתי תאלץ להמתין לי, אבל היא סבלנית.
אני מסיימת לנקות ולוקחת לידי את הלק. "תמרחי בתנועות ישרות, לא מצד לצד ולא באלכסונים" פוקדת גברתי.

מהצד הריכוז שלי נראה בטח אידיוטי. אם תיפול עכשיו פצצת אטום באמצע החדר, אני לא אשים לב. אני משתדלת נורא למרוח נכון, אבל פה ושם מפשלת. או שאני מזדרזת מדי ואז חוטפת נזיפה, או שאני יוצאת ממתחם הציפורן. זה מתסכל, אבל אני משתדלת. רגל אחת מוכנה, ומיד השניה. והתסכול שלי גובר, זה נראה כל כך שונה כשהגבירה שלי מורחת לעצמה. מושלם. והעבודה שבצעתי נראית לי כל כך עלובה.

אבל גברתי אומרת שבצעתי עבודה טובה לפעם הראשונה. ואני מתנחמת בדבריה ובכך שעשיתי כמיטב יכולתי.

ידיה נשלחות אל הפטמות שלי. אני עוצרת את הנשימה, בטוחה שמיד היא תשחק במצבטים, אבל היא מסירה אותם. יודעת שהגיע הזמן, הן כבר כואבות כמעט מדי.

"עוד מעט תמרחי לי שכבה שניה" אומרת גברתי, "אבל בינתיים, נשקי את הזין שלי".
אני מתנפלת עליו, יונקת אותו ומיד משיכה בשערות מעיפה את הראש שלי ממנו.
"מה אמרתי לך לעשות שפחה?"
"לנשק לך את הזין גברתי"
"ומה עשית?"
"מצצתי גברתי, סליחה"
"זה סשן ציות קלייר, את תצייתי בדיוק למה שאני אומרת לך. זה ברור?"
"ברור גברתי". התסכול שלי מההתנהגות שלי מטריף אותי. למה אני לא יכולה לעשות פשוט את מה שהיא אומרת לי?
"נשקי אותו" היא פוקדת.
אני מנשקת. הלחי שלי צמודה לזין שלה, אני מריחה את הכוס שלה, ומנשקת. כל כך רוצה למלא את הפה שלי בזין שלה. יודעת כמה זה מטריף אותה. ומנשקת.

"עכשיו תמצצי אותו" היא פוקדת. ומיד הוא ממלא לי את הפה. אני יונקת אותו, רוצה להכניס אותו הכי עמוק שאני יכולה.

"תמצצי אותו ותסתכלי לי לעיניים כל הזמן" היא פוקדת.
אני מרימה את המבט אליה, אבל התנוחה לא מאפשרת לי להכניס אותו עמוק לתוכי עכשיו.
"עמוק שפחה" היא דורשת.
אני יונקת אותו, הוא מכה לי בגרון וגורם לי שוב לתחושת חנק ולבחילה. אני נאלצת להפסיק לרגע ומיד מוצצת שוב. מורידה את העיניים שלי ומרימה את ראשי מעל הזין שלה, כדי שאוכל למצוץ עמוק. ומיד נוחתות על פני שתי סטירות.
"אמרתי לך לא להוריד ממני את העיניים"
אני ממלמלת התנצלות, אבל היא לא מוכנה לשמוע, זה סשן ציות.

כדי להעניש אותי היא לוקחת עוד מהמשחה ומורחת בנדיבות על הכוס שלי. הבעירה שורפת. אני מנסה למצוץ לה כרצונה, אבל הכוס לא מניח לי.

"שתי מים" היא פוקדת עליי.
אני לוקחת את קנקן המים שונח על השולחן, שותה מעט ומניחה אותו.
"שתי עוד, שתי את כולו".
יש בו לפחות שלוש כוסות מים. אני שותה תמהה.

"קומי" היא פוקדת עלי, ומוליכה אותי אל האמבטיון. היא מושיבה אותי בו כשרגלי מורמות, ומניחה על עיניי כיסוי עיניים.

משהו קר שוטף לי את הכוס, זה נעים, זה חודר לי לכוס עמוק. אני לא יודעת מה זה, אבל רגע אחרי הקור מתחלף בתחושה מעקצצת. לרגע היא דופקת אותי עם מה שבתוכי.
"זה שורף גברתי" אני אומרת.
היא מסירה מעל עיניי את כיסוי העיניים. אני רואה אותה מחזיקה בקבוק בירה קורלה ביד. שארית המשקה נמזגת על גופי. העיניים שלי בורקות. "בפעם הבאה זה יהיה השתן שלי עלייך" היא אומרת. ואני מייחלת כבר עכשיו לפעם הבאה.

היא שוטפת אותי. כשאני קמה אני מועדת. היד שלה אוחזת בי, תומכת, גורמת לי להרגיש מוגנת.
אנחנו יוצאות לכיוון חדר השינה.

"גברתי אני יכולה להשתין רגע?" אני שואלת אותה.
"לא שפחה. את תשתיני כשארשה לך. ובינתיים שתי עוד".
אני מתה להשתין, אבל שותה. ועכשיו הגבירה שלי רוצה להשתמש בגוף שלי. היא עולה עליי, מחדירה לתוכי את הזין שלה. אני גונחת.
"שלא תעיזי לגמור שפחה, זה בשבילי לא בשבילך" היא אומרת ומתחילה לזיין אותי. הרגליים שלי פתוחות בפניה. אני מחבקת אותה.
"הרשיתי לך לגעת בי שפחה?" היא שואלת עוצרת את תנועותיה.

עוד רגע ואצרח מתסכול ותשוקה. היא עליי ואסור לי לגעת. שוב היא מזיינת אותי, אני החור שלה עכשיו. מרגישה את החדירות שלה, חופרת לי בגוף עם הזין. אני חור. היא גומרת. אני עוצרת את הגמירה שלי בכוח. היא לא מרשה. אני חור.

אני עדיין מתה להשתין. "בואי" היא אומרת ולוקחת אותי אל השירותים
"תשתיני עם דלת פתוחה, מולי" היא פוקדת, "את שלי, כולך, גם כשאת משתינה את שלי".
אני מתה להשתין, קצת נבוכה, אבל החרמנות מונעת מהשתן לצאת. אני מתרכזת, צוחקת, היא לא מוותרת. משמיעה לי קולות "פששששש", אני מתה מצחוק, אבל הוא יוצא. אני משתינה בפני גברתי. היא מלעימה גם את השתן שלי ממני. הכל שלה.

אנחנו חוזרות לחדר והיא לוקחת לידה את תבנית הקרח שמונחת על השולחן שליד המיטה.
"השפחה שלי חמה?" היא שואלת.
"לוהטת" אני עונה צוחקת.
"בואי נראה כמה" היא צוחקת בחזרה ומתחילה להעביר עלי את קוביות הקרח שנמסות מיד עם המגע בגוף הלוהט שלי.

הקרח מלטף לי את העור במגע קפוא. היא לוקחת קובייה ומחדירה לי אותה עמוק לכוס. הקור צורב לרגע, ומיד אני מרגישה טיפות של מים שנוזלות לי על הירכיים. היא מחדירה עוד קובייה. אני קפואה ובוערת, מחורמנת וזקוקה לה בתוכי.

"תסתובבי חור שלי" היא פוקדת עליי.
הקרח מלטף לי את הישבן. הקור הזה מכאיב לי, ומיד נתחבת קובייה לפי הטבעת שלי. השרירים מתכווצים עליה. אני קצת חוששת, יודעת שגברתי תרצה בוודאי לזיין לי את הישבן, וחוששת שהשרירים יהיו מכווצים מדי מהקור.

הצלפות קלות פוגעות לי בישבן, אבל הכאב שעולה מהעור נוראי. אני לא יכולה לספוג שם הצלפות עכשיו. אני יודעת שגברתי עדינה איתי, שהשוט רק מלטף לי את הישבן, אבל העור הקפוא צורח כאב בלתי נסבל. היא מפסיקה.

"תפתחי בשבילי את התחת שלך" היא פוקדת. וכבר האצבעות שלה בתוכי. אני נוהמת, נטרפת. כשגברתי אצלי בישבן אני מרגישה שאני חייה. אני מלאה, אני קיימת. הישבן שלי בולע אותה לתוכו, והיא מזיינת אותי עמוק, ומחדירה עוד אצבע.

"את יודעת כמה אצבעות יש בתוכך שפחה?" היא שואלת אותי. אין לי מושג.
"יש בתוכך ארבע אצבעות" היא אומרת. אני המומה. רק לפני שבועיים אצבע הייתה מכאיבה לי, ועכשיו ארבע בתוכי. אני חוששת שהיא תרצה להחדיר גם את החמישית, פוחדת מפיסט בישבן. אבל גם רוצה. שותקת, לא אומרת כלום, רק גונחת כשהיא מזיינת לי את התחת.

"אני הולכת לזיין אותך עכשיו עם הזין שלי, תפתחי שפחה, את הזונה שלי, לא אכפת לי כמה את מוכנה, אני נכנסת" היא אומרת לי.

אני יודעת שאני מוכנה, אבל המילים שלה מוציאות אותי מדעתי. רוצה להיות החפץ שלה, הצעצוע, שתעשה כרצונה בכל החורים שלי. שתזיין, שתכאיב או שלא, שתתענג כרצונה. אני החור שלה.

הזין שלה חוצב בי. אני מלאה שוב. נושמת את החדירות שלה. "תגמרי איתי זונה, תגמרי עכשיו". שתינו צורחות, היא מעליי, אני פתוחה מתחתיה. עמוק היא מזיינת אותי, חודרת עד לבסיס הזין, ממלאה אותי. העונג גורם לצרחות מטורפות. ושוב.

"אל תצאי" אני מתחננת כשהיא קמה ממני. לא יכולה לסבול את המחשבה שהחור שלי ישאר מיותם. היא יוצאת.

מניחה אותי על הכתף שלה. מחבקת. אני לא רוצה לזוז. היא כל כך קרובה לי, מלטפת, מערסלת. אני בבית, אני בין זרועותיה של גברתי.

אנחנו מדברות, רגע צוחקות, רגע רציניות. לרגע אני אפילו דומעת. והיא שם כדי לנחם, לחבק. אני של גברתי. בדרך אני עוד גומרת כמה פעמים, וגם היא, והקרבה כל כך מוחלטת. שליו לי.

היא מתיישבת ומשכיבה אותי על ברכיה. היד שלה נוחתת על ישבני. ספנקים לא חזקים במיוחד אבל קבועים. אני עוצמת עיניים. זה כל כך נעים. מרגישה איך היא מחזקת את עוצמת המכה לאט. אני מתמכרת. אצבעות היד השניה שלה חודרות לי אל הכוס, משחקות בצעצוע של גברתי. ועוד חבטה, ועוד חבטה. עצומת עיניים כל מה שאני מסוגלת להרגיש זה את הכוס ואת החום השקט שעולה לי בישבן. כשגברתי פוקדת עליי אני שוב גומרת.

שלוש שעות של עונג חולפות להן. אני יודעת שגברתי מתכוונת להביא אותי עוד אל הספייס.

ביקשתי ממנה מראש שתקח אותי לשם. לחוויה המדהימה ביותר שחוויתי בחיי. סיפרתי לה כמה אני מתגעגעת לתחושה. האצבעות של גברתי נשלחות אל השדיים שלי, עוצמות את עיני בעונג מטורף מול הכאב שמתחיל להתפשט בי.
"תנשמי את הכאב פנימה" היא לוחשת לי.
ואני נושמת, והוא מתעצם, ופתאום שוב הניתוק הזה מהכאב. השנייה הזו שבא זה קורה מוציאה אותי מדעתי. ושקט. דממה.

אני מרגישה איך היא ממשיכה להעמיק לי את הספייס. לא יכולה לזוז, בקושי מסוגלת לנשום מרוב עונג. אני לא יודעת כמה זמן אני שם, אבל הקול שלה שקורא לי בעדינות לחזור אליה, משיב אותי לזרועות גברתי. ושוב אני במקום הכי בטוח בעולם מבחינתי. במקום הכי אוהב שקיים.

חבוקה בה אני נרגעת, ועוד רגע ושוב האצבעות נשלחות אל הפטמה שלי. "גברתי אני אעוף שוב" אני מספיקה למלמל, ובתוך דקות אני שוב בספייס. מודעת רק לתחושות. ובטוחה כל כך.