שייכת

הדרך לקילור

מאז המפגש של גברתי ושלי לפני יומיים, נעלמו הספקות והפחדים. לאחר שחשפתי בפניה את נשמתי, לא נותר פחד אחד שלא דובר, נבדק, לובן ונענה.
עכשיו הייתי מוכנה לקילור.

אתמול מהמקום של המוכנות, הרגשתי שאני רוצה להיות הכי סקסית שאני יכולה לכבוד גברתי. קבעתי עם חברה שנסעה איתי לחנות לבנים, לחפש ולמצוא, את החזייה והתחתון האולטימטיביים. חצי שעה של טרטור המוכרת בטענה ששום דבר לא מספיק סקסי, והייתי מוכנה.

חזרתי לביתי. רציתי להכין לגברתי מתנה לכבוד הטקס, כזו שתאמר לה כמה היא משמעותית לי, כמה אני אסירת תודה על כל הטוב שהיא הביאה לחיי.

ציירתי את גרם המדרגות שברחוב שלי, זה שבשעות הלילה מואר באור קסום עדין, עטוף בעצי הפיקוס. הדרך המוארת הזו מסמלת עבורי את גברתי, הגבירה שידעה להאיר את צעדיי אליה ואליי, בנתיב המוחשך, במסע שרק החל.

עכשיו הייתי מוכנה.

את היום עברתי כשאני נעה בין התרגשות לחוסר תפקוד .
לא הצלחתי להתרכז בעבודה, דברים נפלו לי מהידיים, עמדתי לצאת עם כלבתי מהבית כשאני שוכחת ללבוש חולצה... דברים קטנים כאלה, אתם יודעים. 

משתיים התחלתי להתכונן. מקלחת מוקפדת, גילוח כל האזורים המתבקשים, צחצוח הנעליים, חוקן. את ההתלבשות דחיתי לסוף, זוכרת שבדרך אל גברתי אני נדרשת לעמוד בעונש שהיא גזרה עליי - נסיעה על האופנוע עם באט פלאג תקוע עמוק בישבן.

אלוהים אנשים, זו הייתה נסיעה איטית. אני יכולה להגיד לכם בדיוק, על אילו מהמורות שווה לעלות ומאילו להישמר כמו מאש. נסיעה איטית וכואבת. אל תנהגו באופנוע עם באט פלאג, באמת, יותר עדיף לכם בלי .

הגעתי אל גברתי עשרים דקות לפני השעה היעודה. הוצאתי את הקסדות ונעמדתי ליד האופנוע. הישבן בער לי, כל מה שרציתי היה להתקשר אליה ולבקש להוציא אותו מישבני.
"קלייר את השפחה, תפקידך לציית, גברתך החליטה שמגיע לך עונש, ואת תשאי בו בכבוד. הגוף שלך שייך לגברתך כדי לשמש אותה כרצונה" אני אומרת לעצמי. שתי דקות אחרי היא מתקשרת.
"היי, איפה את?"
"מתחת לביתך גברתי" אני אומרת מאושרת.
היא צוחקת, "תיארתי לעצמי שתקדימי, אני יורדת".

"גברתי יורדת אליי, אני אקולר היום" אני חושבת בעונג. כאב הישבן נשכח. אני נכנסת לבניין, מחכה לה בפתח חדר המדרגות.

כשהיא פותחת את דלת המעלית אני רוצה לרדת מולה על ברכיי, אבל יודעת שהשכנים עלולים להיכנס, ושהיא תובך. החיוך שלה זוהר אליי. "גברתי לידי".

היא באה כשבידיה שקיות. אני לוקחת אותן מידיה ומכניסה לארגז האופנוע, ומיד אנחנו מפליגות לדרכנו. אני יודעת שהקילור ייערך בביתו של MASTER_NB, חברנו הקרוב, פרט לזה, אין לי מושג מה עומד לקרות.

"הכלבונת שלי מיוחמת?" היא שואלת אותי תוך כדי נסיעה כשהיא צובטת את פטמתי מבעד לחולצה.
"כן גברתי" אני נענית, מרגישה גלי תשוקה עוברים בי.
"קשה לכלבה שלי לנהוג?" היא מתעניינת.
"כואב לי התחת גברתי" אני צוחקת. התשוקה הופכת את הכאב בישבני למשני. רק רוצה שתיגע, שתקח אותי, את שפחתה, כרצונה.

הירכיים שלה סוגרות על האגן שלי תוך כדי נסיעה. הגניחות שלי ממלאות את הקסדה.
"הזנזונת שלי פולניה?" היא צוחקת, "או שהזנזונת שלי מכינה את התחת שלה לכבוד גברתה? הגבירה שלך לא צריכה להתאמץ כדי לזיין לך את התחת, נכון זונה שלי?"
"כן גברתי" אני לוחשת, משתדלת לא לעשות תאונה כשהעיניים נעצמות בטירוף של ייחום.
"היום אני לא אכין את הזונה שלי" היא ממשיכה, "היום אני אירק לזונה שלי לתחת ואז אזיין אותו".

המילים שלה הופכות לי את הבטן מתשוקה. מתאמצת להתרכז בנהיגה, ועוד רגע ואנחנו מגיעות.

אני קושרת את האופנוע, ואנחנו עולות במדרגות כשגברתי מובילה את הדרך, ואני בעקבותיה.
"זה קורה" אני מחייכת מאושרת, "היום אקולר".

MASTER_NB פותח את הדלת ואת זרועותיו לחיבוק אמיץ. כל כך טוב לחבק את האיש החם הזה. והחיבוק לגברתי ואז לי מתמשך ואוהב, הכי חברי שיש.


הסשן המקדים

גברתי מסתגרת מסתודדת עם MASTER_NB בחדר הסשנים שבביתו. אני ממתינה בשקט מול המאוורר, מעשנת סיגריה. הוא הולך וחוזר, מכניס את השקיות שלנו לחדר. שניהם מתעלמים ממני, אני מחייכת, יודעת כמה גברתי טרחה לכבוד הקילור שלי, מאושרת בהשתייכותי לה.
הם יוצאים מהחדר.

"מה זה?" שואלת גברתי.
"אני מחכה גברתי" אני עונה.
"תעיפי את הסיגריה ובואי לחדר" היא פוקדת עליי.
"יש לכן זמן מעכשיו ועד שבע וחצי" אומר לנו MASTER_NB, ואז אתן תקבלו את ההפתעה שלי.
אני מעיפה בו מבט, זוכרת את שיחתנו מלפני שבועיים. מחבקת אותו.
"זה מה שאני חושבת?" אני לוחשת לאוזנו.
"כן" הוא עונה.
החיבוק שלי כמעט חונק אותו.

MASTER_NB מסתגר בחדר אחר, יש לנו את חדר הסשנים לעצמנו, והוא מדהים. שלל שוטים ומצבטים תלויים על הקירות, סלינג, כסא גניקולוגי, וכמובן איך אפשר בלי כלוב?

"תתפשטי" פוקדת עליי גברתי.
אני חולצת את הנעליים, ומסירה את המכנסיים והחולצה, נשארת בחזיה ובתחתונים האדומים מהתחרה שקניתי.
"ואוו" אומרת גברתי, "חכי אל תתפשטי, תשארי עם זה".
אני מחייכת מאושרת כשהיא מתקרבת ומעבירה את ידיה על שדיי.
"את אוהבת את זה גברתי?" אני שואלת.
"מאוד" היא עונה.
אני אוהבת את המבט בעיניה, מבט הטורפת.

היא ניגשת לכלוב ופותחת את דלתו. "תכנסי" היא פוקדת.
אני יורדת על ברכיי, זוחלת אליו קודם ברגליי, כך שראשי נשאר פונה אליה.
גברתי סוגרת את דלתו, ומניחה עליו מנעול.
"עכשיו חכי לי" היא אומרת ויוצאת מהחדר.

אני מאושרת לחכות. מניחה את ראשי על רצפת הכלוב. גובהו מניח לי רק לכרוע.
הדקות עוברות, אני מונחת במקומי. הכלבה מחכה לגברתה בכלוב.

הדלת נפתחת, אני לא מזיזה את ראשי. צעדיה של גברתי מדודים עכשיו. היא פוסעת ונעמדת מול הכלוב. אני מבינה שהיא החליפה את בגדיה, כשאני רואה מולי סנדלי עקב ומכנסי ווניל שחורים. נשימתי נעתקת כשאני נושאת את ראשי ורואה אותה. היא יפהפיה.

"צאי החוצה" פוקדת עליי גברתי.

היא מתיישבת על המיטה שבחדר.
"בואי הנה" היא מצווה, "תתפשטי ועמדי מולי"
אני מסירה במהירות את החזייה והתחתון, ומתקרבת אליה.
"תראי לי את הכוס שלך" היא פוקדת.

מהוססת מעט אני מפשקת את שפתי הכוס מולה.
"הכלבה שלי מיוחמת?" היא שואלת.
"כן גברתי" אני עונה.
"נבדוק את זה" היא אומרת ומחדירה אליי את אצבעותיה.
האנחות שלי מיידיות, גם הרטיבות. היא יוצאת.

"גשי לסולם" היא מורה לי, "הפנים אל הקיר, לפני כן שימי עלייך את האזיקים שעל הרצפה".
אני אוזקת את ידיי ונעמדת כשפניי אל הקיר. ידיי אוחזות בסולם האימונים, כזה שהיה באולמות הספורט בבתי הספר כשהיינו קטנים.
צמרמורת של ציפייה עוברת בי.

היא כובלת את ידיי לסולם.
"רגליים פתוחות קלייר" היא פוקדת.
אני פותחת את רגליי, מרגישה אותי נוזלת, לוהטת, חסרת אונים.

היא לוקחת לידיה את השוט הרך ביותר, רחב, נעים, כזה שמכין את גופי למגע. חובטת על ישבני באמצעותו, וכעבור כמה דקות מחליפה לשוט זנבות מזמש.

כל כך טוב לי בהצלפות הללו. הגוף שלי מורעב לכאב, לכאב שגברתי יודעת להעניק לו. השרירים רפויים, מצפים.

ההצלפות שלה מחממות לי את העור.
"את הזונה המיוחמת שלי" היא אומרת לי, "אני רוצה לשמוע את האנחות של הזונה שלי".
אני גונחת, גברתי לא מסופקת מגניחותי.
"את צריכה להרגיש כאב כדי לגנוח כמו זונה מיוחמת?" היא שואלת, ומחליפה את שוט הזמש בשוט רצועות עור.

עכשיו אני מרגישה כאב. קשה לי איתו בדקות הראשונות, כואב לי.
"התמסרי" אני שומעת את עצמי אומרת לי בראשי, "תני לגברתך את מה ששלה".
ובבת אחת סוויץ' בראש. מכאב אני עוברת לעונג, להתמסרות להצלפות שגברתי מעניקה לי.

ההצלפות שלה מדויקות. עוברת מסדרת הצלפות חזקה לסדרה שמלטפת את העור. אני נטרפת. הגניחות שלי רמות עכשיו. כשהיא מצליפה לי ישירות על הכוס, אני צורחת את העונג.

שוב היא מחליפה שוט, הפעם היא עוברת לשוט דמוי חגורה. והוא מכאיב, מכאיב בטירוף, ונפלא לי.

אני מרגישה את רפיון השרירים נבנה ומתעצם בי כשהיא מצליפה על כתפיי. העונג, אלוהים כמה זה טוב. לא יודעת אם אני גונחת עכשיו. מנסה להאחז בסולם, אבל הידיים נשמטות, הגוף רועד מעוצמת המאמץ להישאר זקופה. אני בספייס.

גברתי תומכת בי, משחררת את זרועותיי מהסולם ומובילה אותי אל המיטה.
"נוחי אהובה שלי" היא אומרת לי, "את צריכה משהו מתוק או שאת בספייס?"
"אני לא יודעת" אני ממלמלת.
ריבוע שוקולד מוכנס אל פי.
"את בספייס ממי" היא אומרת לי, "אבל תמצצי את השוקולד, עוד לא גמרתי איתך".

כמה דקות ארוכות של התאוששות עוברות עליי, ואחריהן אני מובלת בחזרה אל הסולם. הפעם אני נקשרת בגבי אליו, וכיסוי עיניים מונח עליי.

ושוב שוט הזמש, ושוט רצועות העור מכים עכשיו על ירכיי, על שדיי.

"תפתחי את הרגליים" היא פוקדת עליי, ומצליפה ישירות על הכוס שלי. אני עוד רגע גומרת מעוצמת המגע שמצליף, ומצליף...

האנחות שלי רמות עכשיו, "כן תראי לי כמה את מיוחמת" היא אומרת לי, "אני רוצה שMASTER_NB ישמע בחדר השני כמה הזונה שלי מיוחמת. למי שייך הגוף שלך שפחה?" היא שואלת אותי.
"לך גברתי" אני עונה.
"ואם אחליט שאת צריכה להזדיין עכשיו עם MASTER_NB?"
"אני אעשה את מה שתגידי לי גברתי, הגוף שלי שייך לך".
"כן זנזונת שלי, ואני אסרסר בו אם ארצה" היא אומרת.
אני יודעת שהיא לא תסרסר, אבל המילים מדליקות אותי בטירוף. רוצה להיות הכי זונה שלה, הכי שייכת.

היא מחליפה את השוט בשוט רכיבה ומצליפה בו על שדיי. הצרחות שלי ממלאות את החדר, כואב, כל כך טוב, כואב... ודממה. לא יכולה לומר מילה עכשיו, לא יכולה להוציא הגה. אני שוב בספייס, תלויה על הסולם כשרק ידיי מונעות מגופי לקרוס.

גברתי משחררת אותי, תומכת בגופי ומשכיבה אותי על השטיח. אני לא מסוגלת לעזור לה, כל הגוף שלי רפוי.

היא מתיישבת על השטיח לידי, מלטפת, מעשנת סיגריה. מציתה אחת גם לי. העשן מוציא אותי לאט מהספייס. אני שוכבת תשושה.

"תתאוששי" היא אומרת לי, "יש לנו עוד הרבה דברים היום".

כשאני מתאוששת מעט היא מצביעה על הכסא הגניקולוגי.
"עלי עליו" היא פוקדת.
אני נשכבת עליו צוחקת. מצחיק לי שכסא רפואי הופך לחלק מהסשן שלנו.
"עוד רגע לא תצחקי" אומרת גברתי.
ידיי נכבלות אל מסגרת הברזל שמחוברת אל הכסא מעל ראשי בצורת האות ח'. רגליי מונחות על משענות הקרסוליים ונקשרות אליהן.
אני מפסיקה לצחוק. עכשיו אני שוב חסרת אונים, פתוחה מול גברתי.

"את הולכת לקבל פיסט שפחה שלי" היא אומרת, ומיד אצבעותיה חופרות בי.
אני רטובה כל כך, מיוחמת בטירוף. חוסר האונים שבתנוחה הקשורה הזו, כשאני משופדת על אצבעותיה ואז כל אגרופה שחודר אליי, גורם לי לצרחות של עונג.

"גברתי" אני מתחננת, "תרשי לי לגמור".
"בספירה לעשר כלבה שלי" היא עונה.
אני שומעת את הספירה כשגופי נע כמטורף על אגרופה.
"שבע, שמונה, תשע... עשר... בואי אליי כלבה שלי" היא פוקדת.
אני מתפוצצת בצרחות. נדמה לי שלעולם לא אוכל לגמור שוב, אבל גברתי ממשיכה מיד שוב.

"את תתני לי הכל היום" היא אומרת לי.
הגוף שלי לא מגיב מיד, אני שוכבת רפוסה, מותשת על הכסא. אבל האגרוף שבתוכי מסרב לוותר.
"הגוף שלך שייך לגברתך, ורק היא תקבע אם את שבעה או לא" היא אומרת.

המילים שלה מעוררות את הגוף מחדש. הוא יודע למי הוא שייך. לי אין שום קשר להחלטתו לנוע על הכסא, מזויין, עמוק... הצרחות יוצאות חסרות שליטה.
"גברתי אני שלך" אני גונחת.
"כן שפחה שלי, את שלי, ואת תתני לי את מה ששייך לי" היא אומרת.
ושוב אני גומרת, ושוב מותשת.

גברתי ממשיכה לחפור בי אבל הגוף לא מסוגל להגיב. היא מוציאה את הפיסט ומשחקת לי בכוס באצבעותיה. המגע גורם לי שוב לאבד שליטה על תגובותיי. מרגישה את האורגזמה השלישית נבנית בי.
"כן שפחה, הפעם את תתני לי עד הסוף" היא אומרת, ומחדירה שוב את הפיסט לתוכי.

אני צורחת, רועדת בכסא מעונג בלתי נשלט.
"בואי אליי כלבה שלי, תני לי הכל" היא פוקדת.

זו אחת האורגזמות החזקות בחיי. אני גומרת וגומרת, היא לא נגמרת. צורחת, מתפתלת קשורה על הכסא, ואז דממה. לא יכולה לזוז עוד.

גברתי יוצאת מתוכי, ומשחררת אותי מהאזיקים.

אני שוכבת מעולפת למחצה על הכסא. אין לי כוח לזוז עכשיו. שומעת אותה מזיזה דברים בחדר, רוצה לקום לעזור לה, אבל כל השרירים רועדים.

היא ניגשת אליי, עוזרת לי לקום מהכסא, מתפשטת ונשכבת על המיטה אותה הזיזה למרכז החדר. הסטרפ און מולבש עליה.

אני נדרשת להלביש עליו קונדום. היא שוכבת ואני יושבת לידה, שתינו מעשנות.
"גברתי מרשה לי ללטף אותה?" אני שואלת.
"כן שפחה שלי" היא עונה.
כעבור כמה דקות של ליטופים כשבדרך אני מנשקת את ירכיה אני נדרשת להסיר ממנה את הזין.
"רדי לי שפחה" היא פוקדת.

היא רטובה כל כך, אני נטרפת מהריח ומהטעם. מלקקת את הדגדגן, חודרת לתוכה בלשוני. מתענגת על אנחותיה. היד שלה אוחזת בחוזקה בשערי, מצמידה את פניי אל האגן שמזיין לי את הפה.

"נקי אותי" היא פוקדת.
הלשון שלי מנקה את שרידי הרטיבות, אבל לא מתאפקת, חייבת לטעום עוד ממנה, מהעונג שלה. והיא גומרת בפי שוב, ושוב.
אני גונחת איתה. שייכת לגברתי כשהפה שלי מזוין.

"תלבישי לי את הזין" היא פוקדת, "מהר".
אני מעלה את רצועותיו על ירכיה.

"תשכבי על הבטן" היא מורה לי ומפנה עבורי את המיטה.
אני נשכבת מייחלת לגברתי בתוכי. יודעת שהיא מתכוונת לזיין אותי חזק ועמוק.

"תפתחי את התחת" היא פוקדת עליי. מפשקת בשתי ידיה את הישבנים, ויורקת אל פי הטבעת. אני נטרפת, היא כל כך ערסית לי עכשיו, רוצה שתקח אותי הכי חזק.

יורקת שוב ומחדירה את הזין לתוכי. הכאב משפד אותי.
"גברתי, בבקשה" אני מתחננת.
"מה שפחה" היא שואלת.
"בבקשה גברתי שימי ג'ל" אני מתחננת, מרגישה שעוד רגע אקרע מבפנים.

היא קמה, שמה ג'ל.
"השפחה שלי לא מוכנה לקראת הגבירה שלה?" היא שואלת ומחדירה שתי אצבעות לישבני.
"כן גברתי, אני מוכנה" אני ממלמלת, רוצה אותה ממלאה אותי, עד הסוף.

הזין שלה חודר אליי. סוף סוף אני מלאה.
"גברתי אני שלך, אני הזונה שלך" אני ממלמלת.
"כן זונה שלי" היא עונה, "כן, תני אותך לגברתך".

התנועות שלה עמוקות, בועלות, משייכות אותי. אני צורחת מעונג.
"תגמרי" היא פוקדת עליי, "תגמרי מהתחת בשבילי".
"גברתי תגמרי בתוכי, תשפיכי בתוכי" אני צורחת כשאני גומרת.
ומיד אני מרגישה את השיניים ננעצות בכתפי, את החדירה העמוקה חסרת הפשרות שגוזלת את זכותי על גופי.
אני שלה, גברתי גומרת בתוכי.

היא קמה מעליי.
"זהו גברתי? את לא רוצה לזיין אותי עוד?" אני מנסה קצת טיזינג שמעולם לא הזיק 
"את הולכת לעבור עכשיו סשן מחטים" היא עונה לי, "את בוטחת בי שפחה שלי?"
"כן גברתי לחלוטין".
"אז אל תזוזי" היא אומרת.

אני מרגישה את המטלית הקרירה מנקה ומחטאת את ישבני, ומיד המחטים ננעצות בי. הכאב קליל, דקירה קצרה וזהו. אני שוכבת רגועה, מפקידה את גופי בידיה.

היא מסובבת בתוכי את המחטים, בתוך שניות אני בספייס. לא יכולה להזיז שריר. מרגישה איך היא מסובבת אותן כל כמה דקות, לא מסוגלת להגיב עכשיו. הנשימה עמוקה, איטית, הגוף שלי משותק מעונג.

שוב ושוב היא מסובבת את המחטים, וכל סיבוב מעביר גל של עונג בכל גופי, מעמיק את הספייס. היא שולפת ממני את המחטים. אני בעולם אחר עכשיו.

דקות ארוכות חולפות.
"תסתובבי" היא מורה לי.
אני רוצה לציית אבל לא מסוגלת לנוע. "שלוש ארבע ו..." אני אומרת לעצמי פעם אחר פעם. שום שריר לא זז. הספייס שלי מוחלט.

כעבור כרבע שעה אני מצליחה להסתובב, ומיד ננעצות מחטים בשדיי.
את נעיצתן בשדיים לא מרגישים כמעט. השד הרך סופג את הכאב בקלות. מחט אחת היא מעבירה מעל לכוס שלי, כזו שנכנסת ויוצאת מבעד לבשר, ארוכה יותר. ושוב סיבוב המחטים, ואין צורך ביותר מסיבוב וחצי ואני עפה שוב.

MASTER_NB נוקש על הדלת רבע שעה אחרי. שבע וחצי כמו שסוכם. אנחנו צריכות להתחיל להתארגן לטקס עצמו.

מתלבשות, מחזירות את האביזרים למקומם. יוצאות אליו.
בסלון ביתו בורקסים, צלחת חומוס, סלטים. הוא מפנק אותנו היום.
החיבוק שאני נותנת לו הכי אוהב עכשיו, ומותש 
גברתי מתחבקת איתו חיבוק אוהב לא פחות.
הם מסתודדים.
הוא נכנס לחדר, היא אחריו, יוצאים, חוזרים. אני מחכה.

גברתי ניגשת אל הפרוזדור וקוראת לי אליה.
"רדי על ארבע שפחתי" היא פוקדת.
כשאני על ארבע היא מחברת רצועה לקולר הזמני שלי.
"את עומדת לצאת למסע האחרון שלך עם הקולר הזמני, ואחריו תקבלי את הקולר הקבוע". היא אומרת.

ההתרגשות עולה עכשיו. הגענו לשם.

גברתי פוסעת לאיטה, אני על ארבע לצדה, מוצעדת מתרגשת לאורך הפרוזדור עד אל מול דלת חדר הסשנים בו היינו קודם.

הדלת נפתחת, MASTER_NB בפתח. אני לא מרימה את ראשי. אני על ברכיי, שייכת, מרוכזת רק בגברתי עכשיו.

הוא קורא לגברתי. "אל תזוזי" היא פוקדת.
אני לא זזה.

היא יוצאת שוב. הוא מסוגר בחדר, מכין אותו. גברתי מתיישבת על כסא ואני על הרצפה לידה, מלטפת את רגליה, מעסה את קרסוליה.

אנחנו מדברות בשקט, מידי פעם צוחקות. אינטימיות של אחרי סשן מדהים, הכי קרובות שאפשר עכשיו. ובמפתיע רגלה נשלחת אל בין רגליי. האנחה פורצת ממני מיד.

"השפחה שלי עוד רעבה?" היא שואלת, "לא הספיק לך?"
"כן גברתי" אני גונחת, לא שולטת בגוף שנע שוב כמו בובה על חוטים למקצבה של גברתי.
"תגמרי כלבה, תגמרי כמו כלבה מיוחמת על הרגל של גברתך" היא פוקדת.
בתוך שניות אני שומעת את הצעקה שלי מהדהדת בחדר. עוד מספיקה לחלוף בראשי המחשבה שMASTER_NB עשוי לפתוח את הדלת פתאום, וכל כך לא אכפת לי כרגע. אני של הרגל של גברתי.

הדלת נפתחת, MASTER_NB עומד בפתח.
"אתן מוזמנות להיכנס" הוא אומר.

טקס הקילור

גברתי נוטלת את הרצועה בידיה, ומוליכה אותי אל החדר.
נרות מונחים על הרצפה במעגל שבמרכזו כסא מוגבה, ושטיחון.
גברתי מוליכה אותי אל השטיחון.

"עכשיו את נפרדת מהקולר הזמני שלך" אומרת גברתי ומסירה ממני את הקולר הזמני. "נשקי את רגליי".
השפתיים שלי מונמכות אל רגליה הנתונות בסנדלי העקב. זה מקומי מולה, כורעת, משתחווה, שפתיי על רגליה. אני שפחתה.
הצוואר שלי מרגיש עירום ללא הקולר.

גברתי מתיישבת מולי על הכסא, מלכותית עכשיו, אני שפחתה מולה כורעת על הרצפה.

MASTER_NB נעמד מחוץ למעגל לצדנו.

"אני אנהל את הטקס" הוא אומר.

עיני נעוצות בגברתי, ואז מוסבות אליו. זה הטקס החשוב בחיי.

"תל אביב 14/7/2005" מקריא MASTER_NB.

"אני MASTER_NB – האוחז בשוט, שנפלה בחלקי הזכות להיות העד של טקס הקילור, בין הגבירה בליסנה לבין שפחתה קלייר, מצהיר בזאת, כי שני הצדדים, הן הגבירה והן השפחה התחייבו זו לזו בכתב, באותיות נפשן, כל אחת ממקומה היא, לדאוג זו לצרכיה של זו, וזו על הגנתה של זו.

"אני פונה כעת אל השפחה קלייר בשאלה: האם את בטוחה שתוכלי לעמוד בהתחייבויותייך כלפי גברתך, והאם נכונותך לשרת, לסגוד ולהעריץ אותה באה מתוך כוח התמסרותך, או שמא נכפו עלייך הדברים?"

אני מביטה בו, ואז בה, ושוב בו.
"כן" אני עונה, "ודבר לא נכפה עליי, אני רוצה להתמסר לה".

MASTER_NB ממשיך.
"אני פונה כעת לגבירה בליסנה בשאלה: האם את בטוחה שתוכלי לעמוד בהבטחותייך, להגן, לשמור ולנהוג בה על פי כללי היסוד של ה – B.D.S.M. : שפוי, בטוח ובהסכמה?"

גברתי מביטה בו, מבטה רציני, ואז מביטה בי.
"כן אני מבטיחה" היא אומרת.

"מאחר שהגבירה והשפחה הביעו את נכונותן והסכמתן למלא אחר התחייבויותיהן זו כלפי זו, באו הן לחתום בפניי בדיו אהבתן" מכריז MASTER_NB, "השפחה קלייר תקריא עכשיו את התחייבויותיה"

הרגע הגיע. ימים שאני מתאמנת בבית בקריאת ההתחייבויות. משנה, מתקנת, מדפיסה ושוב משנה. "רק לא לבכות" אני מתחננת בתוכי. מאוחר מדי. עם המילים הראשונות דמעות ההתרגשות חונקות את גרוני. אני נושמת עמוק, ומקריאה את התחייבויותיי.

התחייבויותיי לגברתי.

ב - 25 במרץ 2005 לקחת לך אותי לשפחה. באותו יום עניתי לראשונה בחיוב ממקום של מחויבות ומוחלטות לשאלה "את רוצה להיות השפחה שלי?"
כן גברתי, אני רוצה.

בחודשים שחלפו מאז, לקחת אותי למסע של היכרות איתך, עם עולם ההתמסרות והשליטה, עם האהבה ובעיקר איתי ועם צרכיי. למדתי כמה הייתי חסרה בלי אהבתך, למדתי להיות מאושרת, למדתי לחיות.

למדתי להתמסר לך גברתי בלי לוותר עליי בדרך. גיליתי את עצמי ואת צרכיי מתוך ההתמסרות אלייך, למדתי שככל שאני מתמסרת לך אני מתחברת לעצמי יותר, ומתעצמת. גיליתי כמה צבעים יש בעולם הזה כשנפתחים לאהבה, כשמוותרים על החומות, כשמתמסרים.

והיום, ה - 14 ביולי 2005, אחרי כל מה שעברנו יחד בקשר, אני מתחייבת לך שוב כשפחתך.

היום גברתי אני מתחייבת להניח לאגו מחוץ לקשר שלנו. אין לי צורך באגו או בהגנות מולך.

אני מתחייבת להשתייך רק לך, את גברתי היחידה. לא יהיו בחיי שולט או שולטת מלבדך.

אציית לך גברתי. אציית גם כשיהיה קשה לציית. אני מקבלת עליי את מרותך.

אני נותנת בך את אמוני, אני בוטחת בך, אני יודעת שלעולם לא תעשי דבר על מנת לפגוע בי, ושלעולם לא תדרשי ממני דבר שלא אוכל לעמוד בו, או שיגרום לי לתחושת כשלון.

פחדיי, צרכיי, משאלותיי כולם פרושים בפנייך. לא אשמור מפנייך סודות, נשמתי שלך גברתי. אשתף אותך תמיד ובאופן מיידי בכל פחד, צורך או בושה שארגיש, על מנת לסייע לך להגן עליי, כדי להבטיח שנחווה יחד את החוויות הטובות ביותר האפשריות, וכדי למנוע נזקים נפשיים או גופניים. לא אצפה שתקראי את מחשבותיי ואת חששותיי. אביא אותם אלייך בעצמי תמיד.

לא אנסה להיות השפחה המושלמת גברתי, אבל גם לא אעשה לעצמי הנחות. וכשאתקשה, אביא אלייך תמיד את הקושי.

אני מעניקה לך גברתי את זכות השימוש הבלעדית בגופי. הוא שלך כדי שתאהבי אותו, כדי שתתענגי בזכותו, כדי שתענגי אותו, כדי שתענישי אותי באמצעותו, כדי שתכאיבי לו, כדי שתלטפי אותו. הוא שלך כדי שתמנעי ממנו או כדי שתדרשי ממנו לבצע כל פעולה שהיא. הגוף שלי שייך לך גברתי, שמרי עליו ועשי בו כרצונך.

המיניות שלי שייכת לך גברתי. איש מלבדך לא יגע בי באופן מיני, ורק לך הזכות להחליט מי יגע בי כך ומתי. גם המגע המיני שלי בי שייך לך גברתי. אגע בגופי באופן זה רק כשתרשי.

כשפחתך אני כלי לשרותך ולעינוגך. אשתדל לזהות את צרכייך גברתי ואת רצונותייך, ואעשה הכל כדי לספק את אלה שתביאי אליי.

אני בוחרת להיות שפחתך והבחירה חופשית. אני מביאה אלייך את האישה שבי, את הילדה, את יכולותיי, את כישוריי, את חסרונותיי, את שמחת החיים שלי. אני מביאה את כולי, ומעניקה לך אותי.

אני מתחייבת להיות לך לשפחה, ולעשות זאת מבלי לוותר על הגדרתי האישית כאישה חושבת, חזקה, עצמאית, וכיוצרת.

אני גאה להיות שפחתך, גאה בזה מולך, גאה בזה מול חבריי, משפחתי, מול העולם כולו. לעולם לא אסתיר את מעמדי כשפחתך, לעולם לא אתכחש למעמדך כגברתי.

תמיד אעשה הכל כדי לשמור על כבודך כאישה וכגברתי.

אני מתחייבת להיות לך חברה, לייעץ כשאוכל, להביע את דעתי כשאשאל, לסעוד אותך בחולייך, לתמוך בך בשעת צער, לשמוח בשמחתך. אהיה לך בכל דרך בה תניחי לי להיות לך, ובכל דרך בה תבחרי שאהיה.

הקולר שלך מכבד אותי. לעולם אקפיד לכבד אותך, את מעמדך כגברתי, ואת מעמדי כשפחתך.

אני אוהבת אותך גברתי.
קלייר, שפחתך.


אני מביטה בגברתי. ההתרגשות שלי עצומה, רואה את ההתרגשות בעיניה, את האהבה.

"הגבירה בליסנה תקריא עכשיו את התחייבויותיה" מכריז MASTER_NB.

גברתי יושבת מולי, עיניי נטועות בה, מייחלת למילותיה. היא מקריאה.

"קלייר שפחתי,

"ארבעה חודשים שאנחנו יחד. ארבעה חודשים בהם הפכת לשפחה הטובה ביותר שהייתה לי אי פעם. חודשים בהם מרדת וחזרת ולמדת והתמסרת, עד שהחלטתי שאת ראויה להיות מקולרת לי.

"בחודשים האלה למדתי לאהוב אותך קודם כל כאדם, על כל מי שאת, על כל כישורייך, כשרונותיך ולבך הגדול, ורק אחר כך כשפחה שלי, וכל מה שלמדתי להכיר – אהבתי.

"כשהכרנו לא האמנת באהבה ולא האמנת בעצמך. חשבת שאפילו המגע שלך מעצבן. בחודשים האלה למדת כמה את ראויה לאהבה, כמה את מענגת, כמה את סקסית וכמה את אשה.

"אני מקלרת אותך היום ואת מפקידה בידיי את גופך ונשמתך. הקולר הזה הוא רק סמל, והיום הוא רק טקס. אבל המסירה אמיתית ומהמקומות הכי עמוקים שיש. אני מבטיחה לשמור על הפקדון הזה כאילו היה האוצר הכי יקר בעולם, והוא באמת כזה עבורי.

מהיום את שייכת לי רשמית, קלייר. את השפחה שלי, הזונה שלי, הכלבה שלי, אבל מעל הכל - את אהובתי."

אני נרגשת כל כך, לא רוצה לזוז ממקומי, רק להביט בגברתי, אל עיניה שעוטפות אותי במבטן.

MASTER_NB ממשיך "הגבירה בליסנה במעמד זה ובנוכחותי, באה להכריז בעלות על השפחה קלייר ולשייך אותה אל רצונותיה, חשקיה, זרועותיה ואהבתה, תוך הענקת קולר רשמי.

"השפחה קלייר הגישה את צווארה כאות להסכמתה להשתייך לגבירתה הבלעדית, והקולר המונח על צווארה, מסמל את האיחוד שלהן, בגוף, בנפש, בנשמה ובאהבה."

MASTER_NB מרים מהשולחן קופסה ומגיש אותה לגברתי. היא פותחת אותה, בתוכה הקולר. גברתי קמה ונגשת אליי, אני מרכינה מולה את ראשי, כשהקולר הקבוע שלי, זה שלא יוסר עוד, נסגר על צווארי.

"עכשיו נשתה לחיים" אומר MASTER_NB ומוזג לשתי כוסות יין.

הוא וגברתי משיקים כוסות.
"את תשתי ממני שפחתי" אומרת לי גברתי.

"לחיים" הם אומרים. גברתי לוגמת ואז מתכופפת אליי. שפתיה נצמדות אל שלי, ומזרימות אל פי את היין. הטעם משכר לי יותר מכל יין אחר ששתיתי. "לחיים גברתי" אני לוחשת.

תם הטקס.

כולנו מתחבקים, מאושרים. הטקס נוהל בשלמות על ידי האדם הקרוב והיפה ביותר שקיים.
אני מגישה לגברתי את הציור שציירתי אתמול, מתענגת על שמחתה עליו. היא מודיעה שתתלה אותו בחדרה. אני מאושרת.

"המתנה שלי מגיעה" אומר MASTER_NB, "קלייר, כבי את הנרות והניחי את המזרונים במרכז החדר."

מחויכת אני מבצעת את המטלות. מביאה לחדר שני כסאות ומניחה מול המזרונים לאחר שאני מכסה אותם בסדין נקי.

"מה קורה פה?" שואלת גברתי.
"הפתעה גברתי" אני צוחקת, "הגיע הזמן שתופתעי גם את".

גברתי מביטה על תנועותי בשעה שאני מסדרת את החדר. "רגע, זה מה שאני חושבת?" היא שואלת.
צוחקת אני מהנהנת. בעבר סיפרנו זו לזו את הפנטזיות הכמוסות שלנו, הבטחתי לגברתי שאמלא את שלה. היא רצתה לראות שני גברים יחד. גם אני. ידעתי שנתחרמן מזה בטירוף. MASTER_NB שידע על הפנטזייה שלנו החליט לממש לנו אותה.

אנחנו יושבות על הכסאות, בקושי נושמות כששניהם נכנסים לחדר. רק הנרות מאירים את יופיים של שני הגברים המתעלסים. מביטה מידי פעם מבט בגברתי, רואה את העונג על פניה, שומעת את נשימותיי שלי, הנלהבות, המחורמנות.

בשלב כלשהו אנחנו מתבקשות ללכת, הפרטנר קצת במבוכה. אבל מה שהספקנו לראות עונה בשלמות על הפנטזייה.

חיבוק אחרון עם MASTER_NB ועם אהובו, נשיקה, עוד חיבוק, ושתינו יוצאות מהבית שהיה לנו למיקום המושלם לקילור שלי.

שתינו עוד מרחפות, נוסעות לבית קפה, יושבות, צוחקות, מדברות על מה שהיה, גבירה ושפחתה, בערב שכולו אושר.