שייכת

מדברת עם גברתי בטלפון - שלוש פעמים עד עכשיו.
המיילים רצים בינינו - האמת לא ספרתי כמה.
אני יודעת שברביעי סוף סוף ניפגש - ורק אז כי באמצע יש לי לימודים.
והבית מרגיש לי שוב בית, כי הבית הוא גברתי.

ושום דבר לא שליו כי לחיים יש את הקצב שלהם, והם מהירים, מישתנים, יש אירועים וצריך להגיב להם במהירות ולעומק, ולפעמים יש סתירה בין השניים. אבל אני עם גברתי, ובתכלס, זה מה שבאמת חשוב לי. זה מה שבאמת עושה לי טוב.

חשוב לי הכי בעולם שגברתי תהיה מאושרת, כי כשהיא לא מאושרת גם אני לא. וזה משפט נורא אגוצנטרי, אבל האהבה היא עניין אגוצנטרי, כי האהבה עושה אותנו מאושרים.

ומחר אני לומדת שוב, ועוד רגע ארד מהמחשב ואשב ללמוד. והכלוב חסר לי על אנשיו, הבלוגים, הסיפורים, החברים. אני שמחה לחזור.