שאלתי את עצמי כמה זמן אצליח להתאפק מלספר כאן, שביום ראשון אבא שלי מגיע לביקור מולדת.
אז זהו, ההתאפקות הסתיימה. ובכלל לא מובן לי למה התאפקתי, אני מוזרה לי לפעמים.
אבא שלי יגיע ויתאכסן אצלי בבית. בכל שנה הוא מתאכסן אצל אמו לשבוע של ביקור פה, כך שאני ממש מתרגשת מהשינוי. והולך להיות לי אחד השבועות המוטרפים שהיו לי עד כה:
בראשון הוא מגיע,
בשני אני עם גברתי
בשלישי אני לומדת ואז בערב אני איתו
ברביעי אני עם גברתי 😄
בחמישי אני עם גברתי 😄
ובשישי שבת אני איתו.
בקיצור... שבוע מטורף כשבבקרים אעבוד כמטורפת (שמתם לב שלא רק מטבעות מפיקות צליל, אלא גם הריקנות שבארנק?), ואת הערבים אחלק בין גברתי לאבי. והאמת... ככל שזה מרגיש לי מוטרף לגמרי וסוחט כוחות, אני לא מחליפה את הימים הללו בשום דבר אחר 😄
או כמו שכמה חברות שאני מכירה היו אומרות... לנוח אני אוכל כבר בקבר 😄
ואני מתכוונת לפנק בשבוע הזה את גברתי כמובן, אבל גם את אבי בבישולים, ופשוט להיות בחברתו. אני הכי אוהבת בעולם את השיחות שלנו, שיכולות להתארך עד לאמצע הלילה לפעמים.
ובסופ"ש הזה אני עובדת כמטורפת כדי להספיק להשלים חומרים, ומחר אסע גם אל אמי. בקיצור, נראה לי שאני מוציאה גימלים למפרע, לשבוע שלאחר חזרתו אל משפחתו 😄
אבל עוד חזון לקריסה, ולפני שאני מרשה לעצמי לקרוס, כדאי שאנקה את הבית לכבודו 😄
סוף שבוע נעים לכולכם :)
לפני 19 שנים. 18 בנובמבר 2005 בשעה 23:39
