צלילים

הכאב שלי גר פה,

לא עוזב גם כשאני הולך.

הוא יושב על הספה שלי,

שותה איתי קפה,

שואל אם כבר שכחתי אותך.

אני צוחק, אומר לו 

שכחתי מזמן.

והוא רק מחייך,

מלטף לי את החזה מבפנים,

מזכיר לי שאתה עוד שם.

הכאב שלי מתקלח איתי,

שם לי מים חמים מדי,

שלא ארגיש איפה הוא נגמר

ואיפה אני נשרף.

הכאב שלי מדבר בלילה,

כשכל העיר נרדמת,

ומספר לי סיפורים על אהבה

שלא ידעה למות.

ואני מקשיב לו,

לא כי אני רוצה,

אלא כי הוא הקול האחרון

שעדיין קורא לך בשמך.