הכרית.
זה קורה בדרך כלל אחרי שאני קם יקיצה טבעית וחוזר לישון על הצד, מחבק את הכרית השניה ומדמיין שזאת חאליסי ושוקע עמוק עמוק עמוק בכרית עם הראש.
האם אני לקראת תקופה של התחלות חדשות?
כן.
האם אני מרגיש כך?
לא.
האם אני מרגיש חסר מנוחה ומלא בבלאגן בראש?
כן.
האם אני בתול?
כן.
האם יש קשר בין הפסקה הראשונה למה שאני כותב כרגע?
לא.
האם באלי עכשיו לכתוב את כל מה שעובר לי בראש?
כן.
אני עוזב את הבית, עוזב את העבודה, מנסה לעזוב את המשפחה ולהתחיל מחדש.
אני לא מאמין לכלום עד שזה לא קורה באמת.
אני לא אוהב להתבשל לאט וצריך לעבוד על זה.
אולי במקום לחשוב שמי שמעוניין להיות איתי בקשר יקבל אותי כמו שאני, אני צריך להתנהג כמו בנאדם רגיל ואז לחשוף את עצמי לאט לאט?
זה לא כיף, אני משתדל לא לפגוע אבל כן יש כאלה שלא מתחברים.
טוב קבלו ביטול, אני מסרס את עצמי עם המחשבה הזאת ומי שלא מתאים לו לצחוק קצת על חולי סרטן זאת בעיה שלו (אבא שלי מת מזה אז מותר לי).
באלי מלא צמחים ירוקים ולטפל בהם.
באלי ללטף חתול ושהוא יימרח עלי.
באלי לנקות את כל הבית.
אני צריך לחזור לעשות מה שעושה לי טוב.
צריך לישון טוב.
צריך לתת 100% באימונים אם אני רוצה לראות תוצאות יפות.
אני שונא להיות תלוי באנשים אחרים, אבל אוהב להיות בחברתם בכללי.
לא מתאים לי להיות לבד.
אני הולך לאכול.
