אני לא רגוע כבר כמה ימים, בערך מיום חמישי.
כל היום עם מחשבות שיפוטיות, עייפות פיזית (כי אני לא ישן מוקדם כמו בן זונה) ופרצוף תשעה באב.
לפעמים באלי חיים משעממים של לקום לעבודה רגילה, לסיים אותה בשעה רגילה, לעשות סידורים אישיים אחרי העבודה, לראות חברים וללכת לישון.
לא אוהב שאין לי שום דבר יציב להישען עליו וגם כשהיה לי קצת הרסתי.
אני שוכח שהעולם לא מושלם, שצריך לעבוד קשה וחכם כדי לראות תוצאות ולא נולדתי לחיים כמו של אחרים, שצריכים פחות להתאמץ.
אני גם לא אוהב לכתוב כאן שאני מרגיש כמו מסכן כי זה גם לא תורם וגם אכפת לי ממי שקורא אותי שיחשוב כמוני.
למה זה אמור להיות אכפת לי?
עכשיו אצטרך לכתוב עוד 300 פוסטים שאני עושה משהו עם החיים שלי ושיש לי שאיפות ושאני מתקדם בחיים, כדי שמי שיקרא אותי יחשוב אחרת ולא יגיע לפוסטים כאלה.
זה לא אני הרגיל כותב את זה, זה מישהו אחר.
אני הרגיל יודע מה צריך לעשות ועושה במקום להתבכיין ולפרוק באתר של סוטים שמתחרמנים מערגליות.
