מה עשיתי חודש שלא כתבתי כאן? אין לי מושג.
היא הולכת ונעלמת מהחיים שלי. ואני מתכחש לזה לחלוטין. ניסיתי למחוק את המספר שלה מהפלאפון שלי ללא הצלחה.
הזמנתי שרשרת עבודת יד בשבילה. חמניה, כמו שהיא אוהבת. זה אחד הדברים היחידים שברור לי לפחות שהיא אוהבת.
למה אני לא יודע מה היא אוהבת? זו אשמתי?
זו אשמתי שאני עם מישהי כמעט תשעה חודשים ואני לא יודע מה היא אוהבת?
אפילו אם שאלתי? אפילו אם בדקתי? זו אשמתי שלא ניסיתי יותר? שלא פשוט קניתי דברים סתם? זו אשמתי שכל כך לבד לי ואני בוכה עכשיו?
הייתי בסין אתיקס בשישי האחרון, כל כך הרבה זוגות, כל כך הרבה אהבה, רציתי לבכות פשוט. ברחתי אחרי שעה.
אני תקוע בגעגוע. ואני לא רוצה לשחרר. אבל כל שיחה שלנו בווצאפ הופכת לריב אחרי 4 הודעות בערך.
אז למה אני מתגעגע בעצם?
חשבתי שאני מתחיל מסע בעולם מיני שהוא שלי ולא קשור אליה כי היא לא הייתה מוכנה לקבל אותו ולתת לה מקום, ועכשיו אני מרגיש שאני מגלה שבלעדיה המסע הזה מאבד משמעות.
אני כל כך עצוב כל הזמן. כל כך מתגעגע כל הזמן. קיוויתי שהכאב הפיזי ישחרר אותי מזה, אבל כשהגיע הרגע לא רציתי אותו. ואני מרגיש טוב עם זה שידעתי לעמוד ולהגיד 'לא מתאים לי' מאשר לנסות לרצות אחרים. אבל מה זה אומר עליי? פתאום הרגשתי מזויף. הרגשתי שכל מה שמעניין אותי זה הבנות היפות. שכל הסיפורים האלה שאני מספר לעצמי וגם לאחרים לאחרונה הם פשוט תירוץ להסתיר את זה שאני רוצה לזיין הרבה בנות יפות.
אני מרגיש נמוך ומזויף וגרוע כרגע. אני מרגיש ששנים, אולי מרוב רצון לא להיות 'הגבר הזה' שהוא שטחי וסתם חרמן ולא אכפת לו, הייתי חייב להוכיח שאני הארדקור אז החלטתי שאני משהו כזה או אחר. ועכשיו להודות בזה שאולי אני לא רוצה את זה זה פשוט לצאת אפס ומזויף. ומי כמוני טוב בלהרגיש אפס ומזויף.
אני ממש כועס על העולם, ואני בודד. וזה נחמד שיש מקום להוציא את זה בו, אז תודה כלוב.
חושב על להגיע ביום שני למאנץ'...אף פעם לא הייתי, מקווה שיהיה בסדר.
