שלב 4. דיכאון
כשאת כלבה את פורחת. את מרגישה בשיא שלך. מוקפת במישהו שאת יודעת שמרגיש אותך תמיד ואת מרגישה בטוחה. יש בנאדם שאת מעניינת אותו. הוא מעוניין להקדיש לך זמן ומאמץ כדי שתחוו משהו ביחד.
כדי שאת תחווי משהו. תהליך כלשהו
אומרים שכל האנשים שעושים בדסמ איפשהו בחיים נדפקו.
משהו הביא אותם למצב הזה שבו הם צריכים להרגיש שליטה מהצד השולט או הנשלט.
עכשיו משהו בפנים דורש את זה. יש בך צורך והוא קיים את צריכה להזין אותו כל פעם מחדש.
לפעמים את מרגישה בתוך בועה כזאת. שאף אחד לא יכול להיות שם איתך. את לבד עם עצמך.
ובתוך הבועה הזאת את מנותקת מהמציאות. תמיד הוא אומר לך שזה רק משחק שאתם החלטתם לשחק. תמיד הוא מזכיר לך שאת לפני ואחרי הכל בן אדם .
אבל לפעמים את בתוך הבועה הזאת ושם יש מציאות אחרת. שם דברים יכולים להרגיש הכי נכונים והכי אמיתיים.
ואז ברגע שאת חווה משהו שהוא כואב הוא נתפס בעינייך כנכון.
את פשוט נשאבת לתוך ההרגשה הזאת שסוחפת אותך .
מרגיש כאילו מגיע לך. את כנראה באמת בנאדם כזה חלש ואת מכוערת ומגעילה ואת מסתכלת על עצמך וחושבת וואלה צודק . זה נכון.
אבל זה לא. את שם בתוך התסכול הזה והדיכאון והערך העצמי שלך נמוך ואת נותנת לעצמך להישאב .
להפך את צריכה לתת לזה להרים אותך. כי בסוף זה יגמר כי זה רק משחק. וזה בא להוריד אותך הכי נמוך, כן, בכוונה כי רק מהמקום הכי נמוך אפשר לעלות למעלה. והכי גבוה שיש.
הבדסמ הוא כלי . כי משהו בך צריך את ההרגשה הזאת. את זקוקה להשפלה את זקוקה להרגיש בתחתית של התחתית והבדסמ שם בשביל לתת לך את זה כדי שתצמחי וכל התמודדות עם דבר כזה הוא חלק מהתהליך. להעצים את שניכם.
אבל מה קורה כשאת מקבלת עונש?
פישלת. באמת, איכזבת. ותחושת הכישלון מהדהדת בתוכך. בין אם זה משהו קטן או גדול זה צורב באותה רמה.
וזה גורם לך תחושת תסכול וכישלון. שום דבר שאת עושה או תעשי לא יעזור עכשיו. הרסת. קלקלת.
למה בכלל לטרוח כשאת לא מצליחה לבצע הוראה פשוטה.
עכשיו הוא בטח יזרוק אותך וזהו הכל אבוד הכל נגמר.
מכאן בטוח אין דרך חזרה.
ואת שוקעת ושוקעת כאילו משקולת מחוברת לך לרגל ומושכת אותך למצולות.
זהו זה נגמר לא יעזור לך אפילו לנסות לתקן. תחושת יאוש מתפשטת בפנים.
הוא מבקש ממך להביט בו, להסביר .
אבל את אפופה במרה השחורה שלך ואין לך כבר מילים או תירוצים או רצון להתנגד או לתקן.
מתוך כל זה הוא אומר לך מה עשית רע.
אבל הכל זה רק אתגר בתוך התהליך שלך. מבחנים קטנים.
כן את מרגישה שהכל אבוד. אבל פה זה הזמן שלך להוכיח לעצמך ולו שזה לא נכון. לקחת את עצמך גם הכי שבורה ולא ליפול לזרם.
כי הכל זה חלק מהמשחק.
כי במקום הזה שאת מרגישה שאין לך איך לתקן, תמיד תהיה דרך . זה רק אמצעי להעצמה שלך. רק כלי שבא להגיד לך הנה את במצב הזה עכשיו איך את מוצאת את הדרך למעלה.
ככל שזה מוריד אותך יותר למטה ככה כשתעברי את זה תעלי יותר גבוה.
את הרי יודעת מי את. תצאי שניה מהבועה הנוחה שלך ותהיי במציאות
את זאת שנותנת את הכוח לצד השני. והוא יודע אותך לפעמים עוד מלפני שאת קלטת.
ובתוך השבילים שהוא לוקח אותך לטייל בהם יצוצו מכשולים ומהמורות שנועדו ללמד אותך שאת יכולה להתמודד
גם כשמשהו נראה הכי קשה שיש ושאין כבר מה לעשות , תמיד יהיה.
כשתשימי את עצמך מול הראי את תראי.
כי הסיבה שאת פורחת כשאת כלבה היא שאת מתמסרת ונותנת לצד השני את האמצעים לעצב אותך.
בכל דבר בחיים זה ככה. תמיד יהיה משהו שאת צריכה להתמודד איתו תמיד יהיה מכשול או אתגר. והכי קל זה לתת לעצמך ליפול ולראות את המטרה כאינה ברת השגה.
תמיד תצטרכי למצוא בעצמך את הכוחות להתמודדות.
תמיד תילחמי כדי להשיג את המטרה.
הכי קל ליפול לתחושת דיכאון, לראות את סוף העולם ולהגיד לעצמך שאין לך את הכוחות שאין לך מה לנסות לעשות שום צעד ממילא זה לא יעזור לפעמים בדרך הזאת את שורפת לעצמך עוד גשרים. אם לא תעצרי את זה בזמן את תיפלי במדרון הזה והוא חלקלק ובטוח בזה שהוא יכול לקחת אותך איתו
ברגע שלא תתני לזה לשבור אותך את תהפכי חזקה ותוכלי להתמודד עם הכל.
