הבלוג של מקרנה

אותך...

הכמיהה....

היא רק גוברת מיום ליום...

להרגיש את הביטחון בלהיות לידך...

שאתה עוטף אותי במבט שלך.

אני יודעת שאתה קיים.

שתדע שאני כאן, מחכה לך....

מזמן לא הייתי כאן

והרבה מים זרמו 

להם.

גם אני גדלתי 

והצמחתי פלומה די

יפה כזאת... 

בא לי להגיד לשולטים

שנמצאים כאן 

בהטיות שונות של 

השורש שלט 

שולט, משלט, משליט,

לוטש, טולש, ועוד ועוד 

הטיות למינהן שמבהירות

שאתה אכן במקום השולט!!

אכן לא התבלבלתי, והבנתי

שאתה הסדיסט

המצליף 

האכזר 

הרם, נישא 

שוב, בהטיות השונות. 

פליז, תרגיע את 

עצמך ואת הזין שלך 

לרגע! 

תשלוט בעצמך קודם כל

על כל הזין שלך בהטיותיו השונות 

ושים לב, אם מי מי שמולך בעניין 

לפני שאתה דוחף 

אותו 

לכלבה

זונה 

שמולך. 

שמחתי לתת שרות. 

אתה רוצה לשלוט בי

בכל דבר בי, בגוף שלי, בחורים שלי, לזיין 

אותי, לזיין לי את הצורה. 

אתה רוצה אותי, אתה מחזר אחריי,

שולח הודעות.

אני רוצה יותר. 

אני יודעת שאתה רוצה אותי, לא מהיום, מ2017. 

אתה יודע שאני צריכה יותר, ואתה עדיין ממשיך לחזר. 

אני לא נכנעת, כי אני לא רק סקס. 

אני לא רק זיון, חורים, פורקן, ומעמידה לך

יפה את. קטן שלך.

אתה בשלך. 

אני בשלי. 

אתה רואה תמונות שלי בפייסבוק, 

אתה רואה כמה התפתחתי,

הפכתי להיות אישה, שיודעת מה היא רוצה. 

ששמלת העור שהיא לובשת גורמת למבטים. 

ואתה שוב כותב לי. 

ואני שואלת אותך בכנות, 

אם נראה לך, שאחרי שלוש שנים

התשובה תשתנה?

אתה יודע את התשובה, 

אתה לא צריך לענות לי.

ואתה מסכים להרחיב את הגבול, בשבילי. 

בשבילך- בשביל שתינו.

זה לא יהיה רק סקס.

אני אלבש את שמלת העור שכל

כך עושה לך את זה. 

תסתכל לי בעיניים הירוקות שלי, 

ותהיה שם, שונה, אחר, כן רק בשבילי.

ואתה יודע מה? גם בשבילך. 

"את מולטי?" 

הייתה אחת השאלות הראשונות שהוא שאל אותי.

כן, כלומר לא.

מה זה מולטי?

"זה אומר לגמור ברצף יותר מפעם אחת." 

אני חושבת שכן.

מה זה השאלה הזאת בכלל, חשבתי לעצמי, בעודי מסמיקה מאחוריי הווצאפ. אף אחד לא שאל אותי את זה מעולם. הוא גם לא פגש אותי. 

הכל התחיל כשהייתי תמימה וחסודה, בימים ה(לא) טובים שלי באפליקציות הכרויות. מנסה להיות הדג שמישהו ידוג. כשהוא דג אותי היינו יושבים בפאב, הוא היה מדבר, אני הייתי מקשיבה. הוא היה מנשק, אני הייתי נעתרת. הוא היה רוצה זיון, אני רציתי קשר. רציתי אהבה, רציתי תשוקה, הייתי רעבה. אבל הייתי חוזרת הביתה יבשה. והוא מדבר איתי איתי על מולטי?

ואז מיס מולטי הופיע לו מתוך הmambar, ושאל אותי אם אני רוצה לנסות. קשר עם מישהו דומיננטי. משהו אחר, שונה. אני לא יודעת. אני לא רוצה, כלומר אני רוצה. להיות נשלטת, להתמסר, להיכנע. אני לא יודעת שום דבר. אבל זה כל כך מפתה.

אנחנו נתחיל מחר בבוקר, הוא אמר. כשתהיי בעבודה. תצלמי את התחתונים שלך. תאונני בשרותים בעבודה. תצלמי לי. אני מעולם לא עשיתי דברים כאלה, זה מטורף. אם האנשים שאני עובדת איתם או מנהלת אותם ידעו מזה, הם בוודאי יחשבו שאני מטורפת. אני עושה מה שהוא אומר לי, כמו פרפר לאש, זה מטריף אותי.

הוא רוצה שנתקדם הוא רוצה לקבוע. אני מפחדת. אני לא באמת יודעת מה זה אומר עליי. איפה אני ממוקמת, אין לי מושג מה בדיוק קורה לי. אני רוצה את זה כל כך. אני רוצה להתמסר לתת לו להביא אותי למולטי.

אני לא מוותרת לעצמי, מחליטה לחפש תשובות. אני רוצה להבין מה קורה לי, אני לא יכולה לתת לזה לעבור לידי. ואז בור עמוק של עצב. וטלטלה ההבנה הזאת מכה בי בעוצמה חזקה. כן, זו אני ואני היא זאת. זה לא יעזור, את לא תברחי מזה. את נמשכת לכאב, לאסור, ללא מדובר, לסטיות. וזה כואב ומטלטל לי את הנפש כל כך חזק. כל כך חזק שנראה שכבר אין אוויר לנשום. אבל יותר נמוך מזה, כנראה אי אפשר לרדת. ולאט לאט האוויר חוזר ואיתו הצלילות.

אני שוב כותבת לו, למיס מולטי, שאני ממש מצטערת. שאני יודעת שאני עושה לו הלוך ושוב, שזה בסדר שהוא לא יקבל אותי בחזרה. אני פשוט לא יכולה לתת לדברים לעבור לידי, הם חייבים לעבור דרכי. הוא היה נסיך ושולט אמיתי, והבין.

הוא ביקש ששלושה ימים לא אגע בעצמי, וזה היה מטורף ועמדתי בזה בשבילו, בשבילי. 

הוא בא לאסוף אותי וחיכיתי לו כמו שביקש, בדיוק. 

הוא הסביר לי את ההוראות, כל פעם אני צריכה לבקש רשות לפני שאני גומרת ולהגיד שגמרתי. 

הוא נגע בי ממש חזק. הוא נתן לגוף שלי הוראות לגמור. והגוף שלי הקשיב לו בדיוק מושלם, בסחרור מושלם, שוב ושוב. 

ביקש להסתכל לו בעיניים כשגומרת וזה היה הדבר הכי אינטימי בעולם שעשיתי. 

וכל פעם שהוא ספר אחורנית הגוף שלי נדרך בדיוק מושלם, נכרך אחריו. לרגע היתה תחושה שאנחנו בן אדם אחד שם בתוך כל המולטי, של גברת מולטי. 

אתה רוקד

איתי 

ריקוד מסתורי 

אפל 

אתה חושב

שאני לא מבינה

כשאתה מסיט את המבט

לפעמים אתה הסוס

זז הצידה 

כדי לקחת קדימה

אתה מכשף 

אותי. 

אני רוצה לצאת

מהמשחק הזה

כבר. 

ואני לא יכולה. 

אני קשורה 

אליך בחבל עבה, 

לפעמים הוא

בלתי נראה. 

אני מרגישה שזה

כמעט מט

על הנשמה שלי. 

אתה נצמד אליי

מידיי עם הרץ 

שלך, 

המלכה שלך

כבר במגרש 

שלי. 

אני רוצה לצאת מהמשחק 

בלי לתת לך

לנצח. 

זה משחק 

מטופש. 

זה משחק מקולקל. 

אין לי כח 

כבר. 

זה כבר כמעט

מט 

ואני לא 

נכנעת היום. 

הטורה שלי 

שומרת עליי

בכוחות אחרונים. 

אתה מגניב אליי

מבט. 

הפעם לא אתן לך

לנצח אותי..

הקשר הזה-

נשלטת

שולט

עבד

מלכה

או כל וריאציה

אפשרית-

צריכה להיות

שם נקודת חיבור-

קונקטקט

שאחת נשענת

והשני מחזיק

הוא חייב להחזיק

היא חייבת להישען

אם הוא לא

יחזיק היא תיפול

אם היא לא

תישען 

אין משמעות 

לאחיזה שלו

הנקודה 

הזאת,

נקודת החיכוך

נקודת ה-G

הזאת 

היא הדבר החשוב 

ביותר-

תחזיק אותי

אני מסתחררת

סביבך

במעגל קסמים

תאחז אותי

שלא אשמט 

ואפול פה על 

פני

אני

עוד רגע נשמטת

כאן

אז תושיט 

לי את ידך

שאוכל לגמור

ואפול

ישירות 

לרגליך.

וכמה למדתי שהגוף שלי מפחד לסמוך, 

למרות שהנפש משתוקקת----

זה סוג של ספורט ייחודי בתנועה 

חופשית 

לנוע במרחב 

כפי שאתה החופש 

להיות ולזוז 

ואז בזוג 

אני עוצמת עיניים

ובת הזוג מובילה

אותי 

תישעני היא

אומרת

והגוף לא

יכול 

הוא לא יודע

לשים את 

כובד המשקל

עליך 

את תפלי, אני

אומרת לה.

אני לא 

בואי- שימי- את-

כל-כובד-משקלך-עליי

או אפילו 200 גרם

אני לא מרגיש

אותך-

בבקשה, 

הישעני עליי. 

זה כל כך מוזר שאני כאן.

אני מסתכלת מסביב. מסתכלת על עצמי. 

פה, במראה, ושוב, על עצמי.

ב-ד-ס-מ שזה אומר יחסי מין שונים ממה שאני רגילה.

ב-בית

ד-מיוני

ס-וטה 

מ-החיים

בית דמיוני לסטות בו מהחיים.... 

או בית דמיוני שיש בו יותר מידי סטיות, ופרנויות, ואובססויות, ופנטזיות שמנסים לגור ביחד. 

אני לא רוצה להיות פה לפעמים, וזה ממגנט אותי בלי שהייתי רוצה. 

זה גורם לי לסטות מהאני הרגילה שלי, זה גורם לי לרצות לא להיות בשליטה. ולהפקיד את עצמי בידיים של מישהו אחר. 

אם תפגשו את האישה שאני ברחוב, תראו אותי מאוד חדה וממוקדת מטרה. 

הלו"ז שלי בדרך כלל עמוס, ואני צריכה להיות מרוכזת. הזמן שלי יקר לי, ואני צריכה להספיק.

רוב החיים שלי למדתי באקדמיה, בשילוב של עבודה, ועוד משימות שגרה, מטלות של הבית, ביקור אצל הרופא, מפגשים עם חברים.

בעבודה האחרונה שלי הייתי בפעם הראשונה בתפקיד ניהולי, ניהלתי צוות. תפקיד עם הרבה אחריות. 

בין לבין יצאתי לדייטים, שכבתי עם גברים לסטוצים כאלה ואחרים כדי למלא את החלל, את הבור את הרייק למשהו?! 

חיפשתי את הגבר שיעשה לי את זה, שיקח אותי, שיראה לי את הדרך. ולא הבנתי מהי הדרך... 

מחשבות 💭 מחשבות... 

תסמנו לי לייק שאהבתם. 

תכתבו לי מה חשבתם.. 

את סם פגשתי לגמריי במקרה. 

הוא היה בחור גבוהה מאוד, 1.90, הפנים שלו היו כל כך חטובות שזה היה נראה שמישהו פיסל אותן.

הוא לא היה צעיר סם, אבל גם לא מבוגר, השיער הכסוף שלו רק איתי יותר לפנים שלו. והעיניים שלו, היה מספיק מבט אחד כדי לרתק אותי למקום לחצי שעה. 

הוא לבש חליפה שחורה ומכנס תואם, עניבה בגוון בורדו. העבודה בשגרירות הייתה מחייבת, בהחלט. 

הוא יצא מהרכב ופתח את הדלת של רכב השרד, הג'נטלמניות מחייבת. אני נכנסתי כושלת למושב הסמוך, מרגישה שאני הופכת לשלולית. הוא מביט בי ואני מסמיקה. 

אני לובשת בדיוק את מה שאמר לי ללבוש, שמלה שחורה מבריקה, בלי תחתונים. מחשוף עמוק, חזיית תחרה שחורה. 

המוזיקה ברכב מתחלפת, לאונרד כהן "Dans me" בגוונים עמוקים מתוקים. 

עבר רק שבוע מאז שהכל התחיל אני חושבת ולא מאמינה. מאז שקרן הכירה לי את סם. 

מה שלומך? הוא שואל אותי בקול שליו ועמוק ומניח את היד שלו על גב היד שלי. אני מנסה למצוא את קולי שאבד לי ולענות, ויוצא לי כחכוך מוזר. בסדר אני אומרת, ומסמיקה. 

השמלה המבריקה, ובלי התחתונים פעם ראשונה שאני חווה דבר כזה. השלולית שהרגשתי בהתחלה מתחילה להרגיש יותר כמו מפלי הניאגרה. 

אין לי מושג לאן אנחנו נוסעים, וכל המסתורין הזה רק מגביר את הריגוש והחרמנות שלי. להסתכל עליו, על כל היופי והסקסיות הזאת. המבט שלו העיניים האלו. 

אנחנו יוצאים ממנהטן ופונים לאחד הרובעים מסביב. 

אנחנו תכף נעצור, הוא אומר. 

תנשמי מתוקה. אני שואפת נשימה עמוקה ומנסה לאפס את עצמי. 

הוא חונה בתחנת עצירה צדדית ומסתכל עליי במבט הבוחן שלו, רואה את עיניי הרעבות, המתחננות שגומעות אותו. הוא מסתובב אליי. אני רוצה שתשימי את זה עליך הוא אומר, ומוציא פיסת בד שחורה מתא הכפפות. 

אני שמה את זה עליי, הוא מלטף לי את השיער וזה כל כך נעים. המגע שלו נעים והרייח שלו משכר. 

הערב את שלי, ורק שלי, הוא אמר. ומניע את הרכב. 

המשך יבוא.... 

למה מקרנה?

 בסדרה "Vis a vis" הספרדית שהתפרסמה בנטפליקס בשנה האחרונה, בלטה דמותה של מקרנה כדמות ראשית. הפרקים מתחילים בדמותה של מקה (קיצור של מקרנה) עומדת יפיפיה, בלונדינית ומנסה לשחרר כלוב מתוך ציפור.

מקה נקלעה למצב שבו נשפטה ל7 שנות מאסר בעקבות פשעים שלא ביצעה. בתוך הכלא הספרדי מתגלית דמותה האמיצה, היפה, המרתקת, הנועזת המתמודדת ללא פשרות עם רגשותיה הקשים. 

אפשר לחוש בכאב שלה, בדמעות שזולגות מעיניה בלילה הראשון כשהיא בכלא, בכאב בריחוק מבני משפחתה. ככל שהיא מתמודדת יותר עם הכאב מתגלה יותר ויותר דמותה הכבירה, היפה והאצילית.

שוב ושוב מצאתי את עצמי מזדהה עם מקרנה, עם הכאב, עם הדמעות, עם המבט שהיא מישירה אל מציאות בלתי אפשרית, ועל כך שהיא יכולה לה.

מקרנה מגלה את המשיכה המינית שלה לנשים בכלא לנשים, היא מתאהבת  בחברתה לתא, ומתנסה לראשונה בחוויה מינית חדשה. 

ההתמודדות עם הכאב מגלה את דמותה האמיתית של מקרנה, האומץ שלה גורם למשוך לחברתה אנשים נוספים שלא יכולים להוריד ממנה את העיניים.

יש משהו ממכר בלראות מישהו מסוגל להתמודד עם הכאב, עם האוטונטיות. באותו רגע כל מה שאתה רוצה זה רק להיות לידו ולחבק אותו.

באותו רגע קסום כל המחיצות נופלות, וכל המחסומים נופלים, זה רגע של אמת. 

שם גם הנשמות מתחברות, אבל צריך להיות ראוי, להיות שם ברגע הזה.